For donations Click Here

חזקת כשרות למומרת שלא זינתה

ע”ד שאלתו אם יש חזקת כשרות שלא זנתה במומרת לחלל שבת שלא שמרה שבת כלל בהיותה פנויה.

תשובה: כתב רמ”א אבן העזר סי’ ז’ סע’ י”א וז”ל: ישראל שהמיר הוא ואשתו וחזרו בהן אשתו מותרת לו ולא חיישינן שמא זנתה תחתיו ואפי’ בעלה כהן ואם אשתו המירה לחוד אסורה לבעלה אפי’ ישראל אם לא שיש לה עד א’ שלא זנתה כשבויה ויש מקילין ואמרים דלא חיישינן שמא זנתה עכ”ל.
והבית שמואל שם ס”ק ל’ כתב וז”ל: כבר כתבתי בשם תשובת מהרי”ק כשהמירה לבדה אמרינן מומר לע”ז מותר לכל התורה והוי כאלו היו עדים שזנתה, וכן הוא בהג”מ בכתובות בשם רש”י וכן הוא בת”ה שם ומה שהתיר בהג”מ ריבה אחת מבואר שם דהתיר מחמת טעמים אחרים ולא מצינו קולא זו מ”ש כאן בהג”ה וצ”ע דבריו וכבר בזה בח”מ עכ”ל.

וכן הסכים הגר”א שם וכתב שהטעם שהוי כמו שיש עדים שזנתה. ונמצא שאין שום חזקת כשרות במומרת, ואדרבא הרי זה כמו שיש עדים שהיא זנתה. וכיון שאשה זו מחללת שבת בפרהסיא דינו כמומרת לע”ז כמ”ש השו”ע סי’ שפ”ה סע’ ג’.

ושמא נאמר שהקנס שעשו חז”ל שהמחלל שבת בפרהסיא דינו כמומר, הוא רק בגדר קנס, אבל כאן לענין שניתן דין זונה לאשה שהיא מחללת שבת אין לנו לומר, כי זונה תלויה בביאה אסורה, ואין לנו הוכחה שהיא נבעלה לגוי. ורק במומר לע”ז יש לנו לומר שכיון שעזבה את הדת, ודאי שהיא גם עשתה האיסור של בעילה לעכו”ם, אבל אין לנו לומר כן לענין חילול שבת.

וכעת ראיתי בשו”ת מהר”ם שיק חאה”ע סי’ י”ד ד”ה ולפ”ז שכתב וז”ל: ולפי דברי הר”ן (חולין ד’) נראה מבואר דבת מחלל שבת בפרהסיא גם כן בכלל גזירת בנותיהן היא כיון דדינו כמומר לכל התורה כולה ותימה על העולם שאינם נזהרים בזה עכ”ל.

והביא שם בשם החתם סופר סי’ כ”א למה המומרת אסורה כיון דהמירה אצל רוב פרוצי בעריות עושות כמוהן ע”ש.

ויתכן שגם יש סברא לאסור מטעם שכיון שהאדם עוזב את הדת ומוכן לחלל שבת, איתרע חזקתו בשמירת מצות, ולכן יש לומר שגם היא מזנה עם הנכרים שהרי עזבה את עיקרי הדת ולמה תשמר מן העריות.

ושוב ראיתי בשו”ת ח”ס ח”ו סי’ פ”ג שכתב להפך מה שכתבנו כאן, שהרי כתב וז”ל: אין המומר לע”ז ושתב חשוד לכל התורה רק הוא מומר לכל התורה שאינו בן ברית אבל איננו חשוד לעבור על כל התורה כל שאינו מותו מין, וגו’, והפוסקים מיירי ממומרים שבזמנינו שמטמעים בן הגוים והם ודאי עוברים על כל התורה, אבל מי שהוא בין ישראל ונוהג כמנהגיהם רק מומר לע”ז או לחלל שבת נהי שהוא מומר לכל התורה מ”מ אינו חשוד לכל התורה עכ”ל.

הרי לנו שמבואר בדברי השו”ת ח”ס שיש שני גדרים במומר, והיינו מי שהוא בין ישראל ונוהג כמנהגיהם רק מומר לע”ז או לחלל שבת נהי שהוא מומר לכל התורה מ”מ אינו חשוד לכל התורה, אבל כאשר הוא מומר שנטמע בן הגוים ודאי הם עוברים על כל התורה. ונראה ברור שלענין האיסור של אשה שהמירה שהיא אסורה לכהן, הוא רק בזה שנטמע בין הגוים שאז היא חשודה על כל התורה ויש לחשוש שהיא נבעלה לגוי, אבל אם גרה בין היהודים וגם עושה מנהג יהודים כמו ללכת לבית הכנסת ביום הכפורים, או לעשות ליל הסדר בפסח, אז היא אמנם נחשבת כמומרת לענין שיתופי מבואות, אבל לא תקבל דין זונה להאסר לכהנים.

וחשבת טעם להתיר אשה זו משום שאנחנו נמצא שרוב בני אדם באותן השנים שעדיין לא היתה נשואה אינם מזנים. ואם כן יש כאן רוב להתיר.
אמנם לפי מה שמבואר בב”ש ובגר”א שבמומרת הוי כמו עדים שזנתה, ודאי לא יעזר כן רוב שאינם מזנים, שהרי רוב אין לו שום כוח נגד עדים, וכאן כיון שהיא מומרת הרי זה נחשב שיש לה עדים שהיא זנתה. אבל צריך לדעת אם נוהגת מנהג ישראל וכנ”ל.

אמנם אם האשה היתה גרה במקום שיש רוב יהודים לכאורה יש לומר שנבעלה על ידי יהודי, שאזלינן בתר רוב בני אדם שנמצאים במקומה. ואם רוב הבני אדם הם גוים, הרי אזלינן בתר הרוב שרוב בני אדם הם גוים. ולכן לכאורה אם במקום שהיתה גרה היו רוב בני אדם שהם יהודים, יש לנו לתלות שנבעלה על ידי יהודי.

אמנם נראה לי שלא יועיל אפילו רוב יהודים, שהרי כדי שהיא תפסל לכהונה מספיק לנו אפילו פעם אחת שנבעלה לגוי. ובשלמא אם אנחנו יודעים שנבעלה רק פעם אחת, יש לומר כל דפריש מרובא פריש. אבל כאן שיש לה חזקה שהיא נבעלת בתמידות, לא שייך לומר שיש לה חזקה שמעולם אינה נבעלת לגוי, כי למה שהיא תמנע מגוי אחר שהיא מומרת. ולכן לפי דעתי אפילו אם רוב יהודים במקום שהיתה גרה, עדיין היא אסורה לכהונה.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *