For donations Click Here

May an mourner send Mishloach Manos?

Question

May an ovel (mourner) send mishloach manos? May the family of an ovel receive mishloach manos?

Answer

An ovel is responsible to fulfill all mitzvos, including sending mishloach manos on Purim.[1]

Although one should refrain from directing mishloach manos to an ovel, when a person has a relationship with any other member of the ovel’s household, that person may address the mishloach manos to the other members of the ovel’s family and send it to them.[2]

If in ignorance (whether the sender did not know that the recipient was an ovel or was unaware of the halochoh) someone sent mishloach manos to an ovel, the ovel is permitted to receive it.[3]

If the sender of the mishloach manos was unaware that the receiver was an ovel, and the ovel did receive it (as mentioned earlier), the ovel may return mishloach manos to the sender. It is no different than a person who unwittingly greeted an ovel at any time (i.e., not only on Purim), not realizing that he was an ovel. In that case, the ovel may respond with a greeting.[4] Therefore the ovel may respond with mishloach manos as well. The rationale is that whenever the greeting or gift indicates personal affection it is forbidden. If, however, the greeting or gift is obligatory it does not indicate particular fondness and is therefore permitted.[5]

When norms require parents to deliver gifts to their children’s teachers around Purim time, even if the instructors are aveilim, it is permitted since the gift is obligatory. Before giving such gifts to aveilim it is important to determine how entrenched the custom is in your child’s school and culture.


[1] עיין יו”ד סימן ת”א ס”ז ומ”ב תרצ”ו ס”ק י”ז. אמנם לא ישלח יותר מדאי. בב”ח בשם מהר”ם מרוטנברג כתב וז”ל אָבֵל הוא חייב לשלוח מנות לשנים או לשלשה בני אדם כי הוא חייב בכל המצוות עכ”ל. וצ”ב מ”ט התיר לשלוח לשלשה בנ”א והלא מקיים המצוה כששולח לאחד, ואפשר דעיקר משלוח מנות הוא לשלוח לרעיו הקרובים אליו ולא רק לאחד, רק דיוצא אם שולח לאחד, וע”כ מתיר לאבל לשלוח אף לשנים או שלשה מרעיו, כ”כ בספר דברי סופרים על יו”ד סימן שפ”ה בעמק דבר ס”ק נ”ג, ובבירור הלכה שם כתב דאפשר הא דאסור לאבל לשלוח מ”מ אי”ז משום שאילת שלום אלא משום שמחה, ואינו שמחה כ”כ לשלוח רק לג’ וצ”ע.

[2] נראה דמותר לכתוב על המשלוח מנות לכבוד משפחת פלוני, דכיון דאין המנות מיוחדות לאָבֵל, כגון היכא שהבעל הוא אָבֵל, שרי לשלוח לאשתו וב”ב כיון דאין כאן שאילת שלום מיוחדת לבעל. ואם אין לשולח שום קשר של קרבה לאשה וב”ב נראה דהוי הערמה ואסור, דאז ברור לאָבֵל דנשלח אליו. והטעם דאסור לשלוח משלוח מנות לאבל כתב המהרי”ל סימן ל”א דהוא משום איסור שאילת שלום לאבל, והוי כשואל בשלומו.

(ונראה מבואר מזה דס”ל למהרי”ל דיסוד משלוח מנות הוא להרבות שלום וריעות כמש”כ במנות הלוי [אסתר ט:ט”ז] ובמהר”ל [אור חדש ט:כ”ב] ולא משום הרווחה לסעודת פורים כדעת תה”ד [סימן קי”א] ולבוש [תרצ”ה ס”ד], ועיין שו”ת ח”ס או”ח סימן קצ”ו דפליגי, ולא אמרינן דתרווייהו איתנהו, דאם איתא דמ”מ לצורך הסעודה מדוע ימנע מלתת לאבל, אלא דבבירור הלכה ס”ס שפ”ה כתב די”ל דאף לתה”ד דהמצוה הוא כדי שיהיה מה לאכול בסעודת פורים, מ”מ צריך לתת בדרך של שלום ורעות, וזה החילוק בין מ”מ למתנות לאביונים, לכן יש בו משום שאילת שלום אף לתה”ד, [והנפק”מ בין הטעם של שלום ורעות לטעם של סעודה כתב הח”ס לענין אם מחל ע”ש] ודברי המהרי”ל אזלו לכו”ע).

ומה”ט לא איכפת לן אם שלח לאשתו של האבל, וקנה המנות קנין הגוף ונהנה ממנו, דאי”ז בכלל האיסור ליהנות או לקנות אלא לשלוח אליו במיוחד.

[3] כיון דיסוד האיסור הוא שאילת שלום, ולכן אם כבר שלחו לו, הרי הוי כאילו שאלו בשלום האבל וכבר עבר האיסור ולא מתקן מידי במה שיחזיר לו.

ועוד, י”א דאין אבילות בפורים כמו דאין אבילות בשבת וממילא שרי לשלוח אליו מ”מ בפורים, עמ”א תרצ”ו ס”ק י”ב. אמנם כבר כתב בספר בית הלל שאע”פ שאנו נוהגין לשאול בשלום אבל בשבת מ”מ נהגו שלא לשלוח לו משלוח מנות בפורים כמש”כ הרמ”א באו”ח סימן תרצ”ו.

ועוד, דעת הט”ז תרצ”ו סק”ג דהאידנא נוהגים לשאול בשלום האבל אחר שלושים וה”ה דשרי לשלוח מ”מ אחר שלושים. אולם צ”ע בדברי הט”ז כיון דהטעם דאנו נוהגין בשאילת שלום אחר שלושים (עיין פמ”ג דבאמת כך אנו נוהגין), כיון דשאילת שלום שלנו אינו כשאילת שלום בזמנם, וא”כ אי”ז שייך למ”מ מאחר דמ”מ הוי שאילת שלום ממש. ודברי הט”ז הובאו במ”ב תרצ”ו ס”ק כ”א (אמנם נראה דיש ט”ס בשעה”צ ס”ק כ”ג וצ”ל ט”ז במקום מ”א, דהמ”א ביאר דברי הרמ”א בע”א).

עכ”פ מכל הצדדים הללו יש מקום להקל לשלוח לאבל מ”מ בפורים אחר שלושים, וא”כ גם זה טעם נכון שא”צ האבל להודיעו שאסור לו לתת מ”מ, דיש לו על מי לסמוך, וגם עלול הוא לביישו כאילו שאינו בקי בהלכה.

ונראה ע”פ הטעמים דאפילו אם שלח לו מ”מ במזיד דמותר לו לקבלו, וע”ע בשו”ת כתב סופר סימן קמ”א.

[4] עיין יו”ד סימן שפ”ה ס”א.

[5] ראיה לזה יש להביא מרמ”א או”ח סימן תרצ”ו ס”ו דאם אין בעיר אלא האבל עם אחר חייב לשלוח לאבל כדי לקיים משלוח מנות ע”כ מבואר דהיכא דעושה מחמת חיוב שרי, ונראה הטעם דאז אין בנתינה משום קירוב הדעת אלא קיום חובה ולהכי שרי, וכעי”ז כתב בדברי מלכיאל ח”ה סימן רל”ז דמותר לשלוח לרב העיר משלוח מנות כי הוא פרעון חוב. וה”ה אם האבל שואל בשלום אחר מותר להשיב לו שלום כיון דמצד הנימוס מחוייב להשיב לו שלום, ואין בזה כ”כ משום קירוב הדעת. וזה יהיה הטעם למה שפסק המחבר יו”ד סימן שפ”א ס”א דאם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו דמותר לו להשיב להם.

ולכן גם לענין משלוח מנות, אם שלחו לאבל משלוח מנות בין בשוגג בין במזיד מותר לאבל לקבלם כמשכ”ל וכ”כ בכתב סופר או”ח קמ”א, ונראה דה”ה דמותר לאבל להחזיר מ”מ אם מצד נימוסי המקום מחוייב בכך.

ועפ”ז נראה דבאותן מקומות שנהגו ההורים לתת מ”מ יקרים ומתנות חשובות למלמדי תינוקות ולגננות כהכרת הטוב על הצלחת ילדיהם, אם הדבר נהפך לכעין פריעת חוב והמלמד מצפה למתנה (ופעם אחת נתקלתי ברעבבע בגן שאף תבע ממני המתנה!) נראה דשרי לתת לו או לגננת אף אם הם אבלים. אבל אם אין הדבר מנהג חזק כפרעון חוב וכל הורה נותן אם באמת נדבה רוחו לקירוב לבבות והכרת הטוב אמיתית, ואילו לא היה נותן לא היה מרגיש שמקפח שכר המלמד, בכה”ג נראה דיש לאסור לתת לו משלוח מנות או שאר מתנות.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *