For donations Click Here

Laws of the Sukkah – Building & Living In – HEBREW

פרק שני

מצות ישיבת הסוכה

כוונת המצוה

א)    כל פעם שנכנס לסוכה במשך שבעת ימי החג, מקיימים מצות עשה מן התורה של “בסוכות תשבו שבעת ימים”.

ב)     משום כך יש לכוין בעת הישיבה בסוכה ((ויש לכוין כן בכל פעם שנכנס לסוכה אולם נראה דאם כיון בפעם ראשונה שנכנס לסוכה בלילה הראשונה ונתכוין על כל הז’ ימים שישב בסוכה סגי בהכי והכל הולך אחר כוונתו הראשונה, [ובפרט למש”כ כמה מהאחרונים לבאר שגדר מצות הסוכה היא מצוה אחת כל הימים וגם בזמן שלא יושב בסוכה יש בזה משום קיום מצוה, ממילא פשוט דהכל הולך אחר כוונה הראשונה וק”ל.)) : שציוונו הקדוש ברוך הוא לשבת בסוכה זכר ליציאת מצרים, וגם זכר לענני כבוד שהקיפנו בזמן שיצאו ממצרים להגן עלינו מן השרב והשמש ((דקיי”ל מצוות צריכות כוונה ובפרט במצוה דאורייתא, ומש”כ דבעינן ב’ כוונות כן מבואר בדברי הב”ח דכל דבר שכתוב בתורה הכוונה חייבים לכוין וכיון דקיי”ל כר”א דהסוכה זכר לענני הכבוד יש לכוין כוונה זו בתוך המצוה והאריכו בדבר האחרונים טובא, ומכל מקום לכתחילה הביאו דין זה הרבה מהאחרונים וכן הוא במשנ”ב (סי’ תרכה סק”א).)).

ג)       בדיעבד אם כיון רק שיושב כדי לצאת ידי חובת המצוה ולא כיון את הכוונה המיוחדת לסוכה, יצא ידי חובה ((משנ”ב שם [אמנם הבכור”י (סק”ג) כתב דכוונה דזכר לענני הכבוד מעכבת].)).

ד)     הגם שאם לא כיון כלל לא קיים מצות התורה, שהרי הלכה היא “מצוות צריכות כוונה”, אולם אינו נחשב כמי שעבר על מצות הסוכה, מכל מקום דין מיוחד ישנו בליל ראשון של סוכות שאם לא נתכוין בישיבה בסוכה לשם מצוה ואכל, שלא קיים מצות עשה של אכילה בליל ראשון וצריך לחזור ולאכול בלילה הראשון שוב עם כוונת המצוה ((שו”ע סי’ ס ס”ב, ואמנם יעוי’ במט”א (סי’ תרכה סנ”ג ובאלף למטה שם ס”ק צא) שכתב דאם אנסוהו ואכל יצא ידי חובה אכילת כזית ראשון בסוכה דהוא מדאורייתא וכדלהלן פרק ז’, וכתב שם דהוא דומיא דאכילת מצה דקיי”ל (סי’ תעה) דכפוהו ואכל מצה יצא, ולכא’ יל”ע בדבר דבשלמא שם החיוב הוא רק בעצם מעשה ה’אכילה’ של המצה, אבל כאן יש ב’ חיובים א’ לאכול ב’ לעשות זאת בתוך הסוכה [ובאמת דבר זה תלוי במחל’ הראשונים אם החיוב דכזית ראשון הוא דווקא בסוכה או גם בבית יצא ידי חובה כזית בלילה הראשון עי’ להלן בפרק לילה הראשון ונפ”מ לירדו גשמים וכמו שיתבאר שם] ואם כן לא מבעיא לדעות הראשונים דדוקא בסוכה צריך לעשות זאת אם כן לא מהני לכא’ מה דכפוהו ואכל ונהנה דסוף סוף לא היה דבר זה בכוונת הסוכה אלא בכוונת האכילה אלא דגם לשיטות דהחיוב הוא באכילה מכל מקום לא יצא ידי חובה סוכה ולכא ‘צריך לחזור ולברך שוב על הסוכה וצ”ע בדבריו ע”ש.)). וכפי שיתבאר בפרק ו’ (סעיף ‎כ) בפרטי הדינים באכילת הפת בלילה הראשון.

מצות ישיבתה

ה)    כיצד מצות ישיבה בסוכה, שיהיה אוכל ושותה וישן ומטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. וכל שבעת ימים יעשה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע.

ו)       כמו כן יקבל פני האורחים בסוכה, ואם צריך לשוחח עם חבירו ישוחח עמו בסוכה וכן כל כיו”ב.

ז)      אף הרוצה לנוח, ישתדל מאד שלא ינוח אלא בסוכה, אפילו אם אין רצונו לישן בדווקא ((והוא בכלל ‘טיול’ המבואר בשו”ע, והעיקר הוא דומיא דמה שעושה בביתו עושה בסוכה.)).

סוכה קטנה

ח)    מי שיש לו סוכה קטנה שצריך להוציא את רגליו ממנה בשעת השינה יוצא בה ידי חובה, ואינו צריך להשאיר את השולחן שאוכל עליו בשעת השינה.

להנעים מקום מושבו

ט)    מן הראוי להשתדל שמקום מושבו שבסוכה יהיה באופן נעים וטוב, ולכן יכניס לסוכה את כלי תשמישו הרגיל להשתמש בהם בביתו ובחדרו לסוכה, ואם יש אפשרות להכניס ספה וכד’ עדיף בכך, וכמובן ישתדל להניח בה את שולחנו הרגיל לסעוד עליו בסעודות שבת וחג, וכן כל כיוצא בזה ((בשו”ע (סי’ תרלט סעיף א) כתב “כלים הנאים ומצעות הנאות בסוכה” והיינו שיניח בה דברים שגורמים לו הנאה מעצם מה שנמצאים בסוכה, וכן כל דבר שגורם לו להנעים את ישיבתו בסוכה יש להכניס ולכן כיון שנתבאר שאם צריך לנוח ינוח בסוכה לכן ודאי מן הראוי להכניס את הספה וכד’ לסוכה ג”כ.)).

דברי תורה וחול

י)       מאחר וקדושת הסוכה גדולה מאוד, ראוי למעט בה בדברי חול, ולדבר בה דברי קדושה ודברי תורה, וכל שכן שיזהרו בה מאוד שלא לדבר שם לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים האסורים.

קיום המצוה כל רגע

יא) הגם שעיקר מצות הסוכה הוא האכילה והשינה בה, ואין הלומד והשח והמטייל וכד’ חוץ לסוכה עובר על מצוה זו, מכל מקום יש להשתדל לעשות זאת דווקא בסוכה ומקיים בכך כל רגע מצוה ((כן הוא דעת רוב הראשונים דמה שאמרו ‘אוכל ושותה ומטייל’ בסוכה אין זה רק למצוה והיינו דזהו ‘דרך קיום המצוה’ וכך יש לנהוג, אבל השח והלומד חוץ לסוכה אין בו איסור אפילו אם יכול ללמוד ולהתפלל בסוכה, ואמנם מלשון הבעה”מ (פסחים כו: מדפי הרי”ף) יש מקום לדייק דיש בזה איסור כמ”ש שם “ויש ששואלין באכילת מצה מה טעם אין אנו מברכים עליה כל ז’ כמו שמברכים על הסוכה כל ז’ דהא גמרינן מהדדי וכו’ ויש להשיב לפי שאדם יכול בשאר ימים לעמוד בלא אכילת מה ויהיה ניזון באורז ודוחן וכו’ משאם כן בסוכה שאין יכול לעמוד בלא שינה ג’ ימים והוא חייב לישון בסוכה ולטייל בה והיינו דאמרינן וכו’ מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים וכו’ וטעם נכון הוא” עכ”ל הרי משמע דגם טיול יש בזה חובה, אך באמת אין מזה כלל ראיה דברור דסירכא דלישנא נקט ועיקר כוונתו על שינה ולא רק על טיול, וראיה פשוטה לדבר מדברי עצמו שהרי ודאי שאדם יכול להיות ז’ ימים בלי טיול בסוכה ואפילו אם נימא דגדר טיול היינו מנוחה ולשהות בצל אך עיקר כוונתו הוא על שינה שהרי על זה הביא ראיה מדינא דא”א שלא לישון יותר מג’ ימים ופשוט, וכן יש לדייק מדברי המשנה ‘אוכלין עראי חוץ לסוכה’ והרי טיול לא גרע מאכילת עראי וכיצד אמרו בלשון חיובית ‘אוכלין’ ומשמע דאפילו לכתחילה, ואמנם בפוסקים מבואר דלכתחילה יש לאכול גם אכילת עראי בסוכה אך זהו משום ‘הידור מצוה’ ולא מעיקר הדין והאוכל עראי חוץ לסוכה אינו עובר כלל באיסור, וראיתי לח”א שציין לאור זרוע (הל’ סוכה סי’ דש) שיש בזה איסור ולא מצאתי רמז לדבר בדבריו ומכל מקום למעשה מלשון הפוסקים מבואר בפשיטות היא דאין זה רק לחיבוב והידור מצוה ודרך הראויה לנהוג.[ובעיקר קושית הבעה”מ עי’ מג”א סוף ס”ק יז, והגה’ חת”ס וחכמת שלמה שם והאריכו בזה הרבה האחרונים].)).

ברכת הסוכה

יב)  אף על פי שכל פעם שנכנס לסוכה ושוהה בה מקיים מצות עשה של בסוכות תשבו, מכל מקום אין מברכים ברכת הסוכה, ‘לישב בסוכה’, אלא כשהולך לאכול סעודת קבע [וכפי שיתבאר אימתי נחשב לקבע להלן (פרק שני סעיף ‎ו)].

המתעכב בסוכה בלא אכילה

יג)    הנכנס לסוכה שלא על דעת לאכול, אף אם מכין עצמו לשינה, וכן ההולך לסוכת חבירו להתעכב שם, אינו מברך ברכת הסוכה, אלא שכתבו הפוסקים שמן הראוי שמיד שמגיע לסוכתו, יאכל דבר שמברכים עליו ברכת הסוכה ויברך מיד, ולכשיאכל שוב את סעודתו לא יברך שוב [וכפי שיתבאר הדינים בזה להלן פרק שני].

עבר ואכל חוץ לסוכה

יד)  העובר ואוכל חוץ לסוכה עובר על מצות עשה של ‘בסוכות תשבו’ ((ואמנם נחלקו האחרונים אם עובר על זה ב’קום ועשה’ שהרי עושה מעשה שאוכל חוץ לסוכה, או שאינו אלא ב’שב ואל תעשה’ שהרי האיסור הוא במה שאינו בסוכה, ועי’ בפי’ הר”א מן ההר עמ”ס סוכה (כו. ד”ה אשתכח) ובשו”ת תשב”ץ ח”א סי’ ק ד”ה והשלישי שנקטו שהאיסור הוא בשב ואל תעשה, וכן כתב הגינת ורדים (יו”ד כלל ו סי’ יד), וכן נקט בפשיטות הרע”א (שו”ת החדשות סי’ ב’ ועי’ שלמי יוסף עמ”ס סוכה סי’ נז שהקשה שסותר משנתו למש”כ בחי’ עמ”ס סוכה כו. ד”ה ‘מ”ש אחי’, דאכילה חוץ לסוכה הוא איסור ולא רק ביטול מצוה, ועי’ קובץ בית אהרן וישראל קובץ פה [שנה טו קובץ א] עמ’ כג שהאריך לבאר שיטת הרעק”א בזה ע”ש) וכ”כ האמרי בינה או”ח סי’ יג אות ג וכן נקט האו”ש (מאכ”א פט”ו ה”י ד”ה ולכן), והוסיף שמשום כך אם כופים אותו לאכול חוץ לסוכה אינו צריך לבזבז כל ממונו על כך כיון דאין זה עבירה רק בשב ואל תעשה, [ועי’ שאג”א סי’ לב במה שהאריך לגבי בגד בלי ציצית בכנפותיה אם זה גדר של קום ועשה או שב ואל תעשה ולכא’ הנדון שם הוא כעין נדוננו ודו”ק], ועי’ במנחת זאב (סי’ חי) שמוכיח כן ממה שאסור לעלות על אילן שיש שם סוכה בשבת ויום טוב, ומשמע שמבטל משום כך מצות סוכה, והרי קיי”ל דלא גזרו חכמים במקום שהוא איסור דקום ועשה ורק בשב ואל תעשה, וכן מוכח מהפמ”ג (תרכח מש”ז סק”ג) שנסתפק דאולי ביום טוב שאין לו סוכה אחרת מותר לעלות דהוי צורך אוכל נפש, אך בשבת משמע שנקט בפשיטות שאסור לעלות, אך באמת אין משם ראיה די”ל שאסור לעלות בשבת ויום טוב, ואסור לאכול ג”כ חוץ לסוכה אלא יאכל רק אכילת עראי, ומאידך גיסא הפנ”י (סוכה כה. ד”ה במשנה) כתב דכשאוכל חוץ לסוכה עובר באיסור של ‘קום ועשה’ והביאו להלכה הפמ”ג (סי’ תרמ א”א סק”י וכתב דמשום כך צריך לבזבז כל ממונו ע”ז), ועי’ קובץ המועדים (סוכה הוצאת מוריה עמ’ שיב ואילך) שהאריך להוכיח דלכא’ כן דעת המג”א ושאר הפוסקים שאסרו להאכיל לקטן מחוץ לסוכה ואם אין בזה רק חיוב אכילה בסוכה אמאי חשיב אכילת איסור והוא לכא’ ראיה ברורה, וצ”ע לדינא. ועי’ מנחת זאב שם שהאריך בזה [ובכלי חמדה שנדפס בהוצאה החדשה בכלי חמדה על המועדים].)).

כלים שאין להכניס לסוכה

טו) אין להכניס בסוכה, כלים שאין רגילות להכניס בביתו וחדרו שרגיל לאכול שם, ואין להכניסם אף לא תחת תקרה שמצורפת לסוכה כדופן עקומה, כשנצרכת לכשרות הסוכה.

טז)  ולכן אין מכניסים סירים ומחבתות וכיו”ב, אלא יכין את האוכל מחוץ לסוכה או בביתו ויכניס את המאכלים על גבי הצלחות וכדומה.

קערה להגשת מאכלים

יז)   קערה מיוחדת [‘קערת הגשה’] שמעביר לתוכה את המאכלים מהסירים, ומגיש בה את המאכלים לשולחן, מותר להכניסה לסוכה ולחלק מתוכה ((כיון שנוהג כן בביתו להכניסם לחדר האכילה, ובדרך כלל הינם כלים יפים, ועי’ משנ”ב סי’ תרלט ס”ק ה].)).

יח) כמו כן כלי אכסון שאין רגילים להביאם לחדר האכילה אין להכניס לסוכה, אולם כלים שמניחים בהם סוכר וקפה וכד’ וזקוק להם בסוכה מותר להביאם ((כיון שהרבה פעמים רגילים להביאם לשולחנו ואין צריך דווקא כלים מיוחדים ככלי הגשה של סוכר וכד’.)).

כלי חרס

יט) אין להכניס כלי חרס לסוכה שאין הם כלים מכובדים, ואם מצופים זכוכית וכד’ מותר.

מנורה

כ)     מותר להכניס פמוטות כשיש בה נרות דולקים ((ואילו במנורה חשמלית כמובן שאין את החשש ומותר להכניס לסוכה והוא מנוי הסוכה שיהיה לו אור דתשבו כעין תדורו כתיב.)) לסוכה גדולה [באופן שאין חשש שהאש תתקרב לדפנות או לסכך], אבל אין להכניס פמוטות אלו לסוכה קטנה, כשיש חשש שמא יתקרב הנר לדפנות או לסכך ותשרף סוכתו, אלא יניחם חוץ לסוכה על אדן חלון וכד’ ((באופן שהנרות יאירו לסוכה [ועי’ בספר כבוד השבת בדין הדלקת הנרות בחג הסוכות].)),

כא)                        הדינים דלעיל הם במנורה ממתכת, אבל מנורה העשויה מחרס אין להכניס בין לסוכה גדולה ובין לסוכה קטנה.

כב) כשסוכתו קטנה וקשה עליו לשבת בחושך, או שאין התאורה מחוץ לסוכה מספיקה לו, יניח את הנרות בתוך עששית זכוכית ואזי יכול להניחה בסוכה אפילו קטנה.

הכניס כלים אלו או השאירם בסוכה

כג)  המכניס כלים מאוסים לסוכה, אף על פי שעשה שלא כהוגן, לא נפסלה הסוכה מחמת כן. והגם שהיושב בה מקיים מצות ישיבת סוכה ומותר לאכול באותה שעה, אלא שאין לברך באותו זמן שנמצאים שם הכלים ברכת ‘לישב בסוכה’, וכן הדין אם השאיר את כלי האכילה המלוכלכים לאחר הסעודה, והמיקל לברך יש לו על מי לסמוך ((במשנ”ב (ס”ק ו ושעה”צ ס”ק יג) כתב לבאר שאין לברך משום שדעת רבינו מנוח והראב”ד שהסוכה פסולה מדרבנן, ואמנם יעוי’ בהג’ חת”ס על השו”ע ס”א שכתב לבאר דעת הרבינו מנוח שאין הכוונה שהסוכה עצמה פסולה אלא שחכמים פסלו צורת ישיבה כזו דאין זה תשבו כעין תדורו ע”ש, ולדבריו יכולים לברך, וכיון שדעת רוב הראשונים שאין הסוכה נפסלת, ואף בדעת הרבינו מנוח והראב”ד יש אומרים שאין הסוכה נפסלת, נראה שהמיקל לברך יש לו על מי לסמוך.)).

כלי אכילה לאחר אכילה

כד) לאחר האכילה, יש להיזהר להוציא את כלי הסעודה המלוכלכים משיירי המאכל, ולא להשאירם כלל בסוכה ((שו”ע שם, ועי’ בכור”י ס”ק יא שהכל לפי איך שמתנהג בביתו ואם משהה את הכלים על השולחן עד גמר הסעודה יכול להשאירם גם בסוכה אך יזהר שלא להשאירם יותר מהרגילות.)).

כלי שתיה

כה)                        אולם כלי שתיה דהיינו כוסות וכדו’ מותר להשאירם בסוכה, גם כשהם ריקים וגם לאחר שתיתם ((שו”ע שם, וע”ש במשנ”ב סק”ג דאף כשהם עשויים מחרס כיון דאין נמאסים מחמת שתיתם ועוד דכיון דרגילים לשתות הרבה במשך היום ואין קבע לשתיתם צריך להם כל הזמן בסוכה, ומכל מקום נראה שכוסות חד פעמיים שרגילים לזורקם בגמר השימוש אין להשאירם מטונפים בסוכה וכדין כלי אכילה ופשוט.)), אולם בקבוקים ריקים של שתיה קלה אין להשאיר בסוכה לאחר שנתרוקנו.

תשמישים בזויים

כו)  אסור לעשות שום תשמיש בזוי בסוכה, ויש להיזהר בכך מאוד.

כז)  משום כך אין לשטוף בסוכה כלים, וכן אין לחלוץ את נעליו ולהשאירם בסוכה שאין זה מכבוד הסוכה, אולם כשהולך לנוח על מיטתו מותר לחולצם סמוך למיטתו, אך שאר מנעלים כשאינו צריך להם ((כנעלי בית וכד’ במשך היום.))  לא ישאירם בסוכה ((ערוה”ש ס”ד, ועי’ במשנ”ב סי’ קכח ס”ק טו, שהביא את דברי הפוסקים שכתבו דהכהנים שחולצים נעליהם כשעולים לדוכן שיצניעום תחת המנעלים, ועי’ שיירי כנה”ג (סק”ד) שצויין שם בבאה”ט שעדיף טפי להניח את המנעלים חוץ לבית הכנסת מפני כבוד בית הכנסת ואע”ג דאין דין הסוכה כבית הכנסת מכל מקום ודאי אין כבוד שיהיו בסוכה כמו בבית הכנסת.)), ואם יש לו ארון מיוחד שבו מכניסם יש להקל ((דכיון דהם מכוסים אין בזה ביזוי, וכן משמע קצת מהא דסי’ קכח שבהערה הקודמת וק”ל.)).

כח)                        כמו כן אין לתלות בסוכה בגדים רטובים כדי שיתייבשו, והיינו אפילו דברי כביסה המותרים לכבסם במועד, [אולם בעת הצורך מותר להעביר את הכביסה דרך הסוכה ולא ישהה אותם שם ((דאין איסור קפנדריא בסוכה כפי שנתבאר, וכיון דאין עושה כן אלא מחמת שאין לו מקום אחר אין זה ביזוי אם רק מעבירם בסוכה, והרי אין זה כלים מלוכלכים כנלע”ד.))], אם חבלי הכביסה הינם מחוץ למרפסת הסוכה, רשאי לתלות עליהם כיון שנחשבים מחוץ לסוכה.

כט)                        אין להכניס בסוכה כלים מאוסים כעביט של מי רגלים אפילו כשהוא נקי [ואסור לעשות בסוכה צרכיו אפילו הקטנים, בין אנשים גדולים ובין ילדים].

ל)      אין להשאיר את מי הנטילה שנוטל בבוקר, ומיד לאחר נטילת ידים יקחם וישפכם בבית הכסא, וכן כל כיו”ב.

לא) מותר לשמש מטתו בסוכה ((ט”ז (סק”ב), והובא בפוסקים [ובבה”ל ד”ה ואל] ועי’ בכור”י סק”ח שכתב דגם ע”פ האריז”ל יש לעשות זאת בסוכה, ועי’ כה”ח ס”ק כב שהביא דעת הב”ד והש”ך על התורה דאין לעשות זאת בסוכה אך כל האחרונים כתבו דמותר, ומכל מקום צריך להזהר טובא שלא יהיה אור מבחוץ ויש לעשות על ידי פריסת כיסוי היטב עליהם, ומי שאינו יכול לשמש בסוכה לא יבטל עונתו ובפרט בלי”ט ויעשה בביתו ואחר המצוה יכול להמשיך לישון בביתו עד עמוד השחר [כדין ירדו גשמים להלן].)).

לימוד ותפילה

לב) כל שבעת הימים צריך לקרות וללמוד בתוך הסוכה ((קצת משמע שאפילו אם רגיל ללמוד בבית המדרש, מכל מקום עדיף ללמוד בסוכה אם זה לא מפריע לעיונו וכדלהלן, אך בשו”ע הרב כתב להדיא דאם לומד בביהמ”ד אין צריך לקרות בסוכה ומוכח מדבריו דאפילו אין לו חסרון בלימוד בביתו ויכול ללמוד באותו העיון בביתו כמו בביהמ”ד מכל מקום יכול לילך לביהמ”ד וללמוד שם, והטעם פשוט דרק אם עושה כן בביתו צריך לעשות בסוכה אבל אם הולך מביתו לבית המדרש וכך הוא רגילותו אין צריך לישב דווקא בסוכה ונראה לכא’ דלמד כן מהא דתפילה דלהלן דצריך לילך לביהכ”נ להתפלל וכתבו הפוסקים הטעם משום דכן הוא רגיל לעשות, ולכא’ למה להאי טעמא הא בלא”ה חייב להתפלל במנין ולשמוע קדיש וקדושה ודוחק לומר דמיירי דווקא באופן שיש לו מנין בסוכתו, ועוד דמבואר ברמב”ם הטעם דתפילה דתלוי אם דעתו מיושבת עליו, ולמה לא משום דצריך להתפלל עם עשרה, וע”כ דעיקר הטעם משום דבעינן כעין תדורו וזה שייך גם לגבי תפילה דכמו דמותר לישב בפרדס ולשמור כן יכול לילך לביהמ”ד וללמוד ואפילו אם יכול לשבת במנוחה ובעיון בסוכתו אינו מחויב.)) אלא שאם צריך לעיין בלימודו וקשה לו הלימוד בסוכה, יכול ללמוד בביתו או בחוץ, ובפרט אם קר בסוכתו ויצטער אם ישב זמן רב אינו מחויב לשבת בסוכה וילמד בתוך ביתו.

לג)   אדם שצריך ללמוד מתוך הרבה ספרים, אם אפשר לו להכין להם מקום בסוכתו באופן שלא יצטרך לפנותם מסוכתו בעת האכילה והשינה ולחזור ולהכניסן בעת הלימוד, צריך ללמוד בתוך הסוכה, אבל אם אי אפשר לו להכין להם מקום בקלות ויצטרך לטרוח טירחא מרובה כדי לפנותם ולחזור ולהכניסם, יכול ללמוד חוץ לסוכה ((שו”ע הרב ומשנ”ב שם [ואמנם המשנ”ב כתב רק בלשון ‘אפשר שפטור’ אך בשו”ע הרב כתב דפטור.)).

לד) אדם שאינו יכול ללכת לבית הכנסת להתפלל, ויוכל להתפלל בסוכה בכוונה, צריך להיכנס לסוכה ולהתפלל שם שהרי גם בשאר ימות השנה כשאינו מתפלל בבית הכנסת נכנס לביתו ומתפלל, אבל אם אפשר לו ללכת לבית הכנסת ילך להתפלל שם [אפילו אם יתפלל שם ביחידות ((נראה דזה החידוש שצריך ללכת לבית הכנסת ועי’ סעיף כח ובהערה שם, וקמ”ל בזה דהרי איתא בשו”ע סי’ צ’ ס”ט ובמשנ”ב שם ס”ק לג דאף ביחידות טוב להתפלל דווקא בבית הכנסת מפני שהוא מקום קבוע לקדושה ותפלתו מתקבלת שם יותר.))] ואינו צריך להתפלל בסוכה.

הבדלה

לה)המבדיל על הכוס צריך להיכנס לסוכה ולהבדיל שם, שהרי בשאר ימות השנה נכנס לביתו להבדיל שם, ואנשים שיוצאים ידי חובה בהבדלה שבבית הכנסת יכולים לצאת ידי חובתם שם, ואינם חייבים ללכת לביתם לעשות הבדלה.

איסור שבות לצורך סוכה

לו)   מי שאין לו במקומו סוכה, וצריך לעבור את הנהר כדי להגיע למקום שיש בה סוכה, אסור לבקש מגוי שיעבירנו בספינתו ((ופטור מן הסוכה ועי’ בכור”י ס”ק א שהביא בזה כמה ביאורים מה החידוש בזה וע”ש דאף באופן שהוא בדרך לביתו ומפסיק בינו לביתו עם הסוכה נהר ג”כ לא יעבור בספינה.)), ויש מתירים ((דעת המג”א (תרלט סק”א) ועוד הרבה פוסקים שאסור לעבור גם על ידי נכרי, ואף על פי שאין זה רק שבות במקום מצוה, אולם הח”א כתב להתיר [ועי’ נשמ”א שמקורו מדברי המג”א הנ”ל אך כבר העיר ע”ז השעה”צ סק”א) דבדברי המג”א מ וכח דאסור לכתחילה, ועי’ ברכ”י סי’ שלט בשם הרבה אחרונים שאסרו ועי’ מה שציין בזה הכה”ח (סי’ שלט אות עד, וסי’ תקפו קמד, ותריג סעיף ו) מדברי רוב האחרונים שמחמירים בזה, ומכל מקום אם עבר על ידי נכרי מותר לישב בסוכה ולברך על ישיבתו, וכמבואר במג”א הנ”ל.)).

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *