Is a non Jew allowed to do tircha that constitutes hachana from shabbos going into chol? The Taz, Magen Avraham, and Mishna Berura seem to say that all hachana is assur for nochrim, but I believe that there is a safek as to how the Pri Megadim holds on this matter. Some say he’s matir, others say that if you look in the Pri Megadim in multiple places, he doesn’t seem so sure.
So is the psak of the MB normative, or is it mutar for goyim to do hachanah that doesn’t involve melacha?
Answer:
Asking a non-Jew to do something which does not involve any melacha, only preparing for after shabbos or from one day of yom tov for the next [“hachana”], is a dispute amongst the poskim. While one who is lenient has whom to rely on, the opinion of the Mishna Brura is to be stringent in this matter.
In some instances this would be permitted according to all opinions. If dirty dishes are causing discomfort, one could certainly have a non Jew clean them, in fact even a Jew would be permitted to do so. If a maid goes to clean the dishes on her own without being told, she need not be stopped, especially if she will otherwise have to clean them during the week anyway.
מקורות:
קי”ל שאסור לומר לנכרי לעשות שום מלאכה בשבת בשביל ישראל, בין איסור דאורייתא ובין איסור דרבנן. ומ”מ כל זה בדברים שאסורים מצד מלאכת שבת. אבל באיסור הכנה שאין בו מלאכה בעצם, אלא שאסרו חז”ל גם טירחא בעלמא לצורך חול, נחלקו הפוסקים. ויש אומרים דבזה שאין מלאכה נעשית בשביל ישראל כל ההקפדה הוא שהישראל לא יטרח בגופו עבור חול, אבל כשהגוי הוא שמטריח בלי מלאכה, לא נאמר בזה איסור אמירה לעכו”ם. כן דעת הגאון מהרש”ם בספרו דעת תורה [או”ח סימן תמ”ד], ועי”ש שמביא כן מהפרמ”ג שכתב כן באשל אברהם ריש סימן תק”ג. ואף שהפרמ”ג מסיים בזה בצ”ע, ביאר המהרש”ם שכן דרכו תמיד לסיים בצ”ע אף שעיקר דעתו כמו שכתב, וכן מכריע הדעת תורה. וכן נראה דעת האליה רבה בהלכות שבת סי’ רנ”ב ס”ק יב’, עי”ש.
ומאידך גיסא בדברי המג”א בכמה מקומות נראה שלא הקיל בזה אלא במקום שיגרום הפסד בלי ההכנה וטירחא של הגוי, אבל בלא”ה אין להקל. עי’ במג”א סי’ שכ”א ס”ק ז’, ובסי’ תק”י ס”ק יג’. וכן נמשך אחריו המשנה ברורה בכמהמ מקומות, עי’ בסי’ רנ”ד ס”ק מד’, סי’ שי”ט ס”ק סב’, סי’ שכ”א ס”ק כא’, ובסימן תנ”ט ס”ק לה’. וכיון שמיירי בשבות של הכנה המיקל בזה יש על מי לסמוך, ובפרט שמסתבר כדברי המקילים. ומ”מ במקום צורך גדול והפסד לכ”ע מותר דלא גרע מכל שבות שמתירים ע”י גוי במקום צורך גדול, כמבואר בסימן שז’ סע’ ה’.
ובאופן שלא ציוה לגוי לעשות והם עושים מעצמם, אין כאן אמירה לעכו”ם והוא רק שאלה אם צריכים למחות בידו, שכל יסוד הלכה זו של מחאה שנוי במח’ ואכמ”ל בזה. ומ”מ כשהגוי צריך לעשות את זה בכל אופן ויותר נח לה לעשות בשבת מיום חול [שיותר קל לפני שיתייבש וכדו’] פשוט שאין למחות דגוי אדעתא דנפשיה עושה. וגם בלא”ה נראה שאין חיוב למחות בזה.
