Donations Click Here

תרופות בשבת לענין מוקצה

בענין שאלתך אם תרופות הנמכרות באריזה מבית חרושת נחשבת מוקצה בשבת.
תשובה:בספר מנחת שבת סי’ פ”ח ס”ק ט”ז כתב שם וז”ל: ויש לעיין במאכל ומשקה שיש בהם סמי הרפואה הנקראים ריצעפט וכיוצא והכינו אותם באמצע השבוע לצורך חולה ובע”ש נתרפא החולה מה דינם לענין טלטול בשבת, והנה אם הם סמים מרים שאינם ראיים לאדם ולא לבהמה כפי הנראה דהוי מוקצה מחמת גופו ואסור לטלטלם אפילו לצורך גופו ומקומו, ואפילו הם מתוקים יש לעיין בהם כיון דאינם מוכנים ועומדים לבריאים הן לאדם והן לבהמה וראי להחמיר בהן עכ”ל.
ומלשון המנ”ש מוכח שהוא מדבר לענין מה שהיום מכונה “מרשם”. והיינו תרופה כזאת שמכינים אותו בבית המרקחת במיוחד לפי הצרכים של חולה מסוים. ובתרופה כזאת שייך לקרוא לזה “רעצעפט”, והיינו מרשם שמכינים עבור החולה הזה דוקא. ובזה שייך שפיר לומר שאינו ראוי לאחרים, כיון שקשה למצוא אדם שהוא חולה בדיוק כמו החולה הזה, וממילא אין מה לעשות עם התרופה הזאת בשבת, והוי מוקצה.
אבל בתרופות ארוזות שפיר יש לומר שהוא ראוי לחולה אחר שנמצא בעיר, שהרי מוכרים מאות תרופות כאלה בכל יום בבתי מרקחת של העיר, ושפיר יש לקרוא לזה דבר שמוכן לשימוש, כיון שמצויים חולים.
ובשו”ע סי’ ש”ח סע’ כ”ט כתב וז”ל: כל שהוא ראוי למאכל חיה ועוף המצויים מטלטלים אותו ואם אינו ראוי אלא למאכל חיה ועוף שאינן מצויים אם יש לו מאותו מין חיה או עוף מותר לטלטל מאכל הראוי לאותו המין ואם לא אסור עכ”ל. הרי לנו שאף שהוא עצמו אין לו את החיה ועוף, אבל כיון שהמאכל הזה ראוי להם והם מצויים בעיר, אין כאן איסור מוקצה כלל, כי אעפ”י שאין לו אבל הם מצויים בעיר. ולפי זה כיון שתרופה זו ^היא תרופה שמוכנה לחולים רבים שמצויים בעיר, שפיר אין על זה שם מוקצה, אעפ”י שאין לו חולה כזה בתוך הבית.
וכעת ראיתי שמו”ר הגרי”ש אלישיב שליט”א (הו”ד בשלמי יהודה פרק י’ סע’ ט”ו והערה נ”א*) הביא הוכחה בענין זה מדברי התוס’ פסחים מ”ו ב’ ד”ה רבה שכתבו וז”ל: ואם תאמר אי אמרינן הואיל א”כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה וי”ל כיון דלא שכיח כלל לא אמרינן הואיל עכ”ל. הרי מבואר דדוקא חולה שיש בו סכנה אינו שכיח, אבל חולה שיש בו סכנה הוא כן שכיח ושייך בו סברת הואיל.
וכ”כ הגרע”א בשו”ת סי’ ה’ ד”ה ולזה היה וז”ל: ושייך שפיר הואיל ואי מיקלע אורחים דהיינו חולה שאין בו סכנה דדוקא חולה שיש בו סכנה לא שכיח כלל אבל אין בו סכנה שכיח עכ”ל.
ומבואר שמה שרגילים בני אדם להשתמש לחולה שאין בו סכנה אין בו מוקצה כיון שהוא דבר שכיח שיש חולים כאלה. ורק תרופות שמשתמשים לחולים שיש בהם סכנה הם מוקצים כיון שחולים כאלה הם לא שכיחים. וכיון שחולה שאין בו סכנה מותר לו לקחת רפואות, שפיר נעשים כל התרופות שהוא רגיל להשתמש בהם שהם כבר לא נחשבים מוקצה, וכגון אקמול. ואף שיש אנשים עם מיחושים שאסור לקחת תרופות, אבל כיון שתרופות אלה ראויות לחולים, שוב לא הוי מוקצה לשום אדם.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *