For donations Click Here

בענין לחזור ממוהל שהזמינו

בדבר שאלתכם מהו מקור הדין שאסור לאבי הבן לחזור בו.

כתב הרמ"א יו"ד סי' רס"ד סע' א' וז"ל: ואם נתנו לאחד אסור לחזור בו מיהו אם חזר בו הוי חזרה ואין מועיל בזה קבול קנין, אבל אם נשבע לו היו כופין אותו שיקיים עכ"ל.

ומבואר במרדכי גיטין סוף פ' כל הגט (סי' שס"ד) וכן בגר"א ס"ק י"ב כתב שמקור דברי הרמ"א הם דברי הגמ' ב"מ מ"ט א' הכי נמי מסתברא ע"כ. ושם איתא שהאומר לחבירו מתנה אני נותן לך, אם הוא מתנה מועטת אינו יכול לחזור בו משום דסמכה דעתייהו. והגמ' הוכיחה זאת מדברי רבי אבהו בשם רבי יוחנן שאמר ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר. ופירושו: הלוי סומך ששארית ישראל לא יעשו עולה במתנה מועטת של טובת הנאה, והוא יקבל את המעשר, ולכן רשאי לעשותו תרומת מעשר על תבואה אחרת שיש לו.

ומן הגמ' הנ"ל יש להוכיח שאם חוזר בו מן המתנה המועטת, הוי חזרה, שהרי שם הביאו: נתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תערומת. ואם כן מוכח שאם חזר בן הוי חזרה. אלא שרשאי לסמוך שלא יחזור בו, שהרי כיון שמשתמש בו עבור תרומת מעשר, אם הוא לא יקבל את זה, נמצא שאכל טבל ע"ש.

ונראה שלמד שמילה דומה לטובת הנאה, שהרי כיון שאבי הבן אינו יודע למול, הוא חייב למצוא מוהל שיעשה לו את המצוה ואינו יכול לעשותו בעצמו, אבל יש לו את הטובת הנאה להחליט מי יהיה המוהל. ואם כן זה ממש כמו מעשר שאינו רשאי לאכול בעצמו, והוא חייב לתת את המעשר לאדם אחר, רק יש לו טובת הנאה להחליט מי יקבל את המעשר.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *