בדבר שאלתו על מה שרובא דרובא דאינשי מקילים לעבור לפני המתפלל, אם יש לדרוש ברבים לאיסור, כדינא דגמרא וכדין השו”ע, או שיש להם על מה לסמוך.
הנה אם כי צודק כת”ר שפשטות הדין היא לאיסור, מ”מ נאמרו בזה כמה וכמה התירים, שמחמתם אין למחות ביד הנוהגים כן.
א. באשל אברהם מיקל כשהמתפלל עומד לפני עמוד, או כשעיניו עצומות, או כשיש ספק דאולי עומד הוא בתחנונים.
ב. בציץ אליעזר (ט ח) היקל כיון שרובא דרובא דאינשי אינם מכוונים, והרי עיקר האיסור לדעת רוב הפוסקים הוא כיון שמבלבל את כוונת המתפלל. וכן הביא שהיא דעת המהרש”ם.
ג. לגבי קטן – יש פוסקים המקילים שאין איסור כלל, ראה דעת תורה להמהרש”ם ז”ל.
ד. עוד היקל המהרש”ם במי שעומד באמצע ביהכ”נ ומפריע לכל העוברים, שהוא דבר המצוי. וכן היקל מהאי טעמא בשו”ת חינא דחיי.
ה. עוד הקילו הפוסקים כשעובר לדבר מצוה.
ו. עפ”י המבואר בפוסקים שאם עוסק בתפילה או מזמורים יש להקל, א”כ יכול העובר לומר איזה מזמור תהלים ולעבור.
