For donations Click Here

ויקהל – Using Remote Control with Electrical Appliances on Shabbos

שימוש בשלט רחוק בשבת

הקדמה

לענין עין אלקטרונית נפסק בפוסקים שהקרנת אור או עשיית מסך בפני גלי חשמל ועל ידי כך נפעלת פעולה אקטיבית נחשבת לפעולה בידים וכמו שנתבאר כן בספר גרם מלאכה בשבת-באמצעות אור ורוח, ומסתבר שהוא הדין גם בשילוח גלים להפעלה ע”י השלט, ואף יש להוסיף בזה מה שכתב הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בספרו מנחת שלמה (סוף סימן ט) וז”ל “שמצינו לומר דכה”ג שדרך המלאכה בכך שרגילין לעשותה על ידי גרמא הרי זה חשיב כמעשה בידים ולא כגרמא, וכמ”ש בב”ק ס. שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה” עכ”ל, אולם נראה מלשונו שם שנשאר כמסתפק כזה.

ולגבי הפעלה על ידי שלט רחוק יש לדון בזה בשני פנים : א’ האם סגירת המעגל שבשלט עצמו שמופעל ע”י סוללה דינו כסגירת מעגל חשמלי רגיל. ב’ האם עשית הפעולה של לחיצה על מכשיר השלט רחוק והפעלת מכשיר חשמלי על ידו דינו כעושה מלאכה בידו ממש.

ואם כי ברור הדבר שאין לעשות כן בשבת באופן סתמי, אולם יש לברר את הדבר לענין מלאכה על ידי נכרי באופן שהותר על ידי הוראת חכם, וכן לצורך חולה שיש בו סכנה, אם יש סיבה להעדיף הפעלת דבר על ידי שלט רחוק או שאין חילוק בינו לבין הפעלתו בידים.

איסור בונה ומוליד ביצירת גל אינפרא אדום

והנה את השאלה הראשונה יש לפשוט בהתייחס למלאכות שדנוהו הפוסקים בסגירת מעגל וכמפורט להלן.

דעת החזו”א (סימן נ’ ס”ק ט’) שסגירת מעגל אסורה מן התורה משום מלאכת בונה הלא כתב שם החזו”א וז”ל “אבל תיקון צורה להגשם ונעשה ע”י זה שימוש ודאי חשיב בונה ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדת ואח”כ פוסקו דהפסיקה הוא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם” ע”כ.

ביאור הדברים הם שכל שהבנין עומד ומתקיים מכח פעולתו הראשונה עד שיבוא אח”כ ויפרידה הרי שהבנין שנעשה להתקיים חשיב בונה והפירוק אח”כ הרי הוא סותר, ולפי זה היינו דווקא באופן שהבנין מתקיים מכח פעולתו, אבל בלחיצה על השלט שמיד בהרפייתו מהמתג נסתר המעגל שבו ה”ז בנין לשעה, שאף לדעת החזו”א אין בו משום בונה ומטעם זה ביאר הגרש”ז אויערבאך זצ”ל (מנחת שלמה ס’ י’ אות ו’) שבויסות מקרר דהיינו שבמקום שיפעל ארבעים פעם ביום יפעל חמישים פעם ביום גם לחזו”א נחשב רק כמשתמש.

כמו כן אין לחשוש בזה לבונה וסותר לדעות הבית יצחק ביו”ד ח”ב בהשמטות לס’ ל”א בסוף הטפר בסגירת מעגל הוי מוליד שמחדש כח חשמלי בחוטים וכ’סחופי כסא אשיראי’ המבואר במס’ ביצה (כג:), והיינו שמוליד ריח הבגד, ומסתבר ג”כ שצריך שיהא הכח קיים בתולדה משך זמן, אבל לא בכח שמופעל לרגע בלבד.

וכן נראה פשוט שלא שייך כאן מה שכתב החזו”א (שם) לענין איסור מבעיר, שזהו רק בנורה הנדלקת וכן מה שכתב לגבי איסור מבשל, אין זה שייך רק בחוט המתחמם לפחות שתהא יד סולדת ובמעגל השלט לא שייך כל זה.

ולענין עצם יצירת הגל הנקרא אינפרא אדום באויר, ודאי שאין בו איסור תורה שהרי גם לגבי ניצוץ של אש ממש פסק הגרש”ז במנח”ש ס’ י’ אות ז’ שאין חייב משום הבערה על הניצוץ המתהוה בסגירת מעגל חשמלי לרגע באויר וכ”ש בגל דידן שאינו אש כלל.

ההבדל בין מתג רגיל להפעלה בשלט לענין כח כחו

מה שנשאר לדון לענין השאלה השנייה בלבד, אם נחשב לעושה מלאכה בידיו במה שהופעל מכח הקוד שגלי השלט העבירו להמופעל, והגם שאף במעבר זרם רגיל שהוא מעבר אלקטרונים בחוט הגורמים בסופו של דבר הבערה, היה מקום לדון אם נחשב ל’כחו’ כשהאדם מאפשר את מעבר הזרם בהפעלת המתג, אולם כבר הוכרע הדבר בפוסקים שלא רק שהדבר נחשב כ’הסרת מונע’ או כ’כח ראשון’  שזה שייך בכל זרם בין במצברים ובין בגנרטור, אלא שבגנרטור וברשת החשמל נוסף בזה שהאפשרות הניתנת לאלקטרונים לזרום ע”י סגירת המעגל מגבירה את פעולת הגנרטור ובזה יש לראות את האדם     כמייצר הזרם שהדליק את המנורה, וכמבואר בשו”ת אחיעזר (סי’ ס), ראה בכל זה בספר מעשה וגרמא בהלכה (חלק ד’ פרקים י”א י”ב).

ובנידון שלפנינו יש להבדילו מהאמור לעיל מכיון שמפעיל השלט אינו מגשר בין שני חוטים למעבר זרם, אלא שולח גל שנקלט מעבר השני, והגל שבו האות להפעלה הוא המאפשר את המגשר להעברת זרם

ואמנם לגבי סגירת מעגל על ידי מעגל אלקטרוני, דעת הפוסקים שבהפעלתו יש משום איסור תורה כיון ששם האדם בידו מקרין אור או מאפיל על התא עצמו, ונחשב למעשיו בידים, אולם בשלט אין לאדם קשר ישיר להפעלה ובזה אם נרצה לדונו ככח כחו כיון שהאדם מפעיל את הגל, והגל גורם הפעלה הרי כבר אמרו במסכת שבת (עג:) “אמר רב האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתו תמרי חייב שתיים, ורב אשי אמר פטור שאין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך” ע”כ, הרי שפטרו רק משום שאין דרך וכו’ אבל משום כח כחו חייב, וכן נקטו הרבה פוסקים, אולם חלק מהפוסקים נוטים שאין כח כחו חייב לענין שבת ובספר מעשה וגרמא בהלכה עמ’ 161 בהערה תפס על הספר מאורות נתן שפשוט לו שכח כחו אין דינו ככחו לענין שבת אולם עיין בביאור הלכה (סי’ רנ”ב ס”ח ד”ה להשמעת קול) שכתב בפשיטות שרק בכח ראשון חייב שכתב שהפותח מסגרת המים על הרחיים הטוחנים חייב רק על המים הראשונים שהניעו את הגלגלים עיי”ש, אלא שקשה לומר שדבר שמתהוה תיכף יחשב ככח כח הגם שמתהוה בכח שני, ויש להסתייע בזה ממה שכתב במנחת שלמה (סימן ו’ אות י”א) וז”ל “דמה שחושבים את הקילוח הראשון ככוחו אין זה דוקא אם הסיר את הדף בגופו ממש אלא אפילו ע”י כחו וכגון שזרק חץ והסירו גם אז רואים אח המים הראשונים כהולכים מחמתו … כשהאבן הסירה הדף אז רואין שפיר את סילוק הדף כנעשה ממש ע”י הזורק ממילא חושבים את נפילת האבן כקילוח ראשון של המים”, ע”כ. העולה מזה שבנידון דידן שהגל הוא כאבן המסיר דף לא שייך לומר שזה כח כחו.

הגדרת חיוב שיתוף גורם זר במעשה האדם

הנה אם נראה את מעשה ההבערה ע”י גלים כשיתוף גורם זר במעשה האדם וכעין מה שאמרו בגמ’ במסכת ב”ב (כו.) לגבי רקתא [זרית זרעוני פשתן] שעליה אמרו שם בגמ’ “היינו זורה ורוח מסייעתו”, יש לדון בזה שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם שיתוף גורם המסייע ביצירת המלאכה חייב בכל מלאכת שכת או רק בזורה ורוח מסייעתו, ואף שלא עשה האדם המלאכה עצמה.

שיטת היד רמ”ה בחיוב על ידי שיתוף גורם זר

וביד רמ”ה (במס’ ב”ב שם) כתב על מה שאמרו בב”ק ס ת”ר ליבה וליבתה הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותו חייב ואם לא פטור ואמאי להוי כזורה ורוח מסייעתו ובמסקנה רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו דווקא בשבת אבל בנזיקין נחשב לגרמא ופטור וביאר הרמ”ה שכוונת הגמ’ שבשבת עשה מעשיו בגופו של איסור לגמרי, מה שאין כן בנזיקין שהרי לא הזיק על ידי החפץ בעצמו אלא שגורם שאח”כ יהיה הנזק. והיינו שבפעולת הזריה מיד נשלמה המלאכה דהיינו שמיד נתפזר התבואה ברוח ובהתפזר המוץ נשלמת המלאכה בידיו אמנם בסיוע הרוח, מה שאין כן לענין מזיק שהנזק לא יעשה לאלתר ויתכן שיבטלו למזיק עוד לפני שיזיק לכן אם ביצירת המזיק היה שותף אחר נחשב כגרמא לענין ההיזק [ומיושבת קושית האגלי טל זורה (סוף סק”ד).

שיטת הרא”ש

אולם הרא”ש (ב”ק ס.) סבר באופן שונה וז”ל “דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה אע”פ דלא הוי אלא גרמא בעלמא בהכי חייבה תורה כיון דמלאכה זו עיקר עשייתה ע”י רוח אבל הכא גרמא בעלמא וגרמא בנזקין פטור” עכ”ל.

ונראה מלשונו שרק בזורה “דמלאכה זו עיקר עשייתה ע”י רוח” יש חיוב אף בשיתוף הרוח, משא”כ בשאר מלאכות צריך שיעשנה האדם לבדו.

אלא שאף אם נקבל חידוש זה שבשאר מלאכות צריך שיעשה בעצמו אין ללמוד מכך שבהפעלת אש ע”י גלים יהיה כזורה ורוח מסייעתו ולהקל בזה בהבערה. משום שבזורה בתבואה הרי הרוח באה מעצמה לעשות את פעולת ההפרדה של המוץ מהתבואה, משא”כ כאן שגם את הגלים הפעיל האדם ולא מעצמם באו, ומה שיכול להיות שדומה לזה הוא באופן שמשלח קוד להפעלה בגל פתוח כבר, שאז הגלים שהוא לא הפעילם סייעו בפעולת המלאכה.

ורק יש לעיין מה הדין כשאחד משדר גל ואחר מפעיל קוד הפעלה האם יש לחייב גם את משדר הגל.

האם חייב על המלאכה הנעשית ממילא בכח אדם

אחר שנתבאר הדבר ששילוח הגל להפעלה הוא מעשה אדם ממש, נשאר עדיין לבאר האם יתכן שמעשה הבערה כזה שנעשית ממילא בגרימת האדם נקרא ‘שלא כדרך המלאכה’ לפוטרו מאיסור תורה, ונגדירו “כמצמצם” במלאכת שבת.

ומצאנו למג”א שפסק (סי’ רנ”ב ס”ק כ) שהנותן חיטים לרחיים בשבת חייב חטאת עד שיטחון בריחיים של יד ע”כ וכתב שם החת”ס “וצ”ל שאני פת בתנור דכך היה במשכן דכל בישול ואפייה נעשה ממילא, אבל טחינה במשכן היה ברחיים של יד וכן מצודה היה צד ממש ולא ע”י פריסת מצודה לכן כל שנעשה ממילא פטור, וכ”כ הקרבן נתנאל, וא”כ אזדא לה הראיה של אבן העוזר ס’ שכ”ח מזורה ורוח מסייעתו דהתם הכי הוה במשכן דכל זורה הוה ע”י רוח משא”כ רחיים של מים שטחנו בשל יד ומ”ש מצד צבי לק”מ כיון דצבי רץ מפני הכלב שרודפו האדם העומד לפניו לגדר דרכו הוא הצד בידים כצבי בבית ואדם יושב על הפתח דחייב משום צד עכ”ל החתם סופר.

ושמענו מזה שלא בכל המלאכות הנעשות ממילא חייבים אף שנעשים בידי אדם ומשום כך יש מקום לומר דהבערה הנעשית מאליה מכח האדם הגורם שבהכרח תיעשה המלאכה נחשב כמצמצם ובהלכות שבת לא נתחדשה הלכה לחייבו בכך (וכעין שכתבו כמה מהאחרונים לענין מזיק על ידי מצמצם בגרמי).

אולם הביאור הלכה (שם ד”ה להשמעת קול) כתב שהסכימו האחרונים כשיטת האבן העוזר שבכל המלאכות דינם כפת שקירב אצל האש, וממילא הוא הדין בענינינו אף שהטחינה ממילא נעשית לבסוף מכל מקום חייב ע”כ.

ונשמע מזה שכל מעשה אדם שסופה מלאכה מחייבתו אף שהמלאכה אינה נעשית.

לסיכום

א. עצם סגירת המעגל שבשלט עצמו אין בזה משום איסור תורה, ומשום כך יש להעדיף שימוש בשלט רחוק במקרה של פיקוח נפש וכדומה ובפרט אם אין במכשיר נורה שנדלקת מחמת הפעלתו, ושבזה יש להקל לחולה שאין בו סכנה..

ב. פעולת הפעלת המכשיר על ידי שלט רחוק דינו לכל דבר כהפעלת מכשיר במתג הפעלה רגיל.

שימוש בשלט רחוק בשבת

הקדמה

לענין עין אלקטרונית נפסק בפוסקים שהקרנת אור או עשיית מסך בפני גלי חשמל ועל ידי כך נפעלת פעולה אקטיבית נחשבת לפעולה בידים וכמו שנתבאר כן בספר גרם מלאכה בשבת-באמצעות אור ורוח, ומסתבר שהוא הדין גם בשילוח גלים להפעלה ע”י השלט, ואף יש להוסיף בזה מה שכתב הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בספרו מנחת שלמה (סוף סימן ט) וז”ל “שמצינו לומר דכה”ג שדרך המלאכה בכך שרגילין לעשותה על ידי גרמא הרי זה חשיב כמעשה בידים ולא כגרמא, וכמ”ש בב”ק ס. שאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה” עכ”ל, אולם נראה מלשונו שם שנשאר כמסתפק כזה.

ולגבי הפעלה על ידי שלט רחוק יש לדון בזה בשני פנים : א’ האם סגירת המעגל שבשלט עצמו שמופעל ע”י סוללה דינו כסגירת מעגל חשמלי רגיל. ב’ האם התוצאה דהיינו המכשיר שהופעל ע”י גלי השלט דינו כעושה מלאכה בידו ממש.

ואם כי ברור הדבר שאין לעשות כן בשבת באופן סתמי, אולם יש לברר את הדבר לענין מלאכה על ידי נכרי באופן שהותר על ידי הוראת חכם, וכן לצורך חולה שיש בו סכנה, אם יש סיבה להעדיף הפעלת דבר על ידי שלט רחוק או שאין חילוק בינו לבין הפעלתו בידים.

איסור בונה ומוליד ביצירת גל אינפרא אדום

והנה את השאלה הראשונה יש לפשוט בהתייחס למלאכות שדנוהו הפוסקים בסגירת מעגל וכמפורט להלן.

דעת החזו”א (סימן נ’ ס”ק ט’) שסגירת מעגל אסורה מן התורה משום מלאכת בונה הלא כתב שם החזו”א וז”ל “אבל תיקון צורה להגשם ונעשה ע”י זה שימוש ודאי חשיב בונה ואף אם השימוש הוא לשעות מיוחדת ואח”כ פוסקו דהפסיקה הוא מכאן ולהבא והצורה הראשונה אינה בת פירוד מן הגשם” ע”כ.

ביאור הדברים הם שכל שהבנין עומד ומתקיים מכח פעולתו הראשונה עד שיבוא אח”כ ויפרידה הרי שהבנין שנעשה להתקיים חשיב בונה והפירוק אח”כ הרי הוא סותר, ולפי זה היינו דווקא באופן שהבנין מתקיים מכח פעולתו, אבל בלחיצה על השלט שמיד בהרפייתו מהמתג נסתר המעגל שבו ה”ז בנין לשעה, שאף לדעת החזו”א אין בו משום בונה ומטעם זה ביאר הגרש”ז אויערבאך זצ”ל (מנחת שלמה ס’ י’ אות ו’) שבויסות מקרר דהיינו שבמקום שיפעל ארבעים פעם ביום יפעל חמישים פעם ביום גם לחזו”א נחשב רק כמשתמש.

כמו כן אין לחשוש בזה לבונה וסותר לדעות הבית יצחק ביו”ד ח”ב בהשמטות לס’ ל”א בסוף הטפר בסגירת מעגל הוי מוליד שמחדש כח חשמלי בחוטים וכ’סחופי כסא אשיראי’ המבואר במס’ ביצה (כג:), והיינו שמוליד ריח הבגד, ומסתבר ג”כ שצריך שיהא הכח קיים בתולדה משך זמן, אבל לא בכח שמופעל לרגע בלבד.

וכן נראה פשוט שלא שייך כאן מה שכתב החזו”א (שם) לענין איסור מבעיר, שזהו רק בנורה הנדלקת וכן מה שכתב לגבי איסור מבשל, אין זה שייך רק בחוט המתחמם לפחות שתהא יד סולדת ובמעגל השלט לא שייך כל זה.

ולענין עצם יצירת הגל הנקרא אינפרא אדום באויר, ודאי שאין בו איסור תורה שהרי גם לגבי ניצוץ של אש ממש פסק הגרש”ז במנח”ש ס’ י’ אות ז’ שאין חייב משום הבערה על הניצוץ המתהוה בסגירת מעגל חשמלי לרגע באויר וכ”ש בגל דידן שאינו אש כלל.

ההבדל בין מתג רגיל להפעלה בשלט לענין כח כחו

מה שנשאר לדון לענין השאלה השנייה בלבד, אם נחשב לעושה מלאכה בידיו במה שהופעל מכח הקוד שגלי השלט העבירו להמופעל, והגם שאף במעבר זרם רגיל שהוא מעבר אלקטרונים בחוט הגורמים בסופו של דבר הבערה, היה מקום לדון אם נחשב ל’כחו’ כשהאדם מאפשר את מעבר הזרם בהפעלת המתג, אולם כבר הוכרע הדבר בפוסקים שלא רק שהדבר נחשב כ’הסרת מונע’ או כ’כח ראשון’ שזה שייך בכל זרם בין במצברים ובין בגנרטור, אלא שבגנרטור וברשת החשמל נוסף בזה שהאפשרות הניתנת לאלקטרונים לזרום ע”י סגירת המעגל מגבירה את פעולת הגנרטור ובזה יש לראות את האדם כמייצר הזרם שהדליק את המנורה, וכמבואר בשו”ת אחיעזר (סי’ ס), ראה בכל זה בספר מעשה וגרמא בהלכה (חלק ד’ פרקים י”א י”ב).

ובנידון שלפנינו יש להבדילו מהאמור לעיל מכיון שמפעיל השלט אינו מגשר בין שני חוטים למעבר זרם, אלא שולח גל שנקלט מעבר השני, והגל שבו האות להפעלה הוא המאפשר את המגשר להעברת זרם

ואמנם לגבי סגירת מעגל על ידי מעגל אלקטרוני, דעת הפוסקים שבהפעלתו יש משום איסור תורה כיון ששם האדם בידו מקרין אור או מאפיל על התא עצמו, ונחשב למעשיו בידים, אולם בשלט אין לאדם קשר ישיר להפעלה ובזה אם נרצה לדונו ככח כחו כיון שהאדם מפעיל את הגל, והגל גורם הפעלה הרי כבר אמרו במסכת שבת (עג:) “אמר רב האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתו תמרי חייב שתיים, ורב אשי אמר פטור שאין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך” ע”כ, הרי שפטרו רק משום שאין דרך וכו’ אבל משום כח כחו חייב, וכן נקטו הרבה פוסקים, אולם חלק מהפוסקים נוטים שאין כח כחו חייב לענין שבת ובספר מעשה וגרמא בהלכה עמ’ 161 בהערה תפס על הספר מאורות נתן שפשוט לו שכח כחו אין דינו ככחו לענין שבת אולם עיין בביאור הלכה (סי’ רנ”ב ס”ח ד”ה להשמעת קול) שכתב בפשיטות שרק בכח ראשון חייב שכתב שהפותח מסגרת המים על הרחיים הטוחנים חייב רק על המים הראשונים שהניעו את הגלגלים עיי”ש, אלא שקשה לומר שדבר שמתהוה תיכף יחשב ככח כח הגם שמתהוה בכח שני, ויש להסתייע בזה ממה שכתב במנחת שלמה (סימן ו’ אות י”א) וז”ל “דמה שחושבים את הקילוח הראשון ככוחו אין זה דוקא אם הסיר את הדף בגופו ממש אלא אפילו ע”י כחו וכגון שזרק חץ והסירו גם אז רואים אח המים הראשונים כהולכים מחמתו … כשהאבן הסירה הדף אז רואין שפיר את סילוק הדף כנעשה ממש ע”י הזורק ממילא חושבים את נפילת האבן כקילוח ראשון של המים”, ע”כ. העולה מזה שבנידון דידן שהגל הוא כאבן המסיר דף לא שייך לומר שזה כח כחו.

הגדרת חיוב שיתוף גורם זר במעשה האדם

הנה אם נראה את מעשה ההבערה ע”י גלים כשיתוף גורם זר במעשה האדם וכעין מה שאמרו בגמ’ במסכת ב”ב (כו.) לגבי רקתא [זרית זרעוני פשתן] שעליה אמרו שם בגמ’ “היינו זורה ורוח מסייעתו”, יש לדון בזה שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם שיתוף גורם המסייע ביצירת המלאכה חייב בכל מלאכת שכת או רק בזורה ורוח מסייעתו, ואף שלא עשה האדם המלאכה עצמה.

שיטת היד רמ”ה בחיוב על ידי שיתוף גורם זר

וביד רמ”ה (במס’ ב”ב שם) כתב על מה שאמרו בב”ק ס ת”ר ליבה וליבתה הרוח אם יש בלבויו כדי ללבותו חייב ואם לא פטור ואמאי להוי כזורה ורוח מסייעתו ובמסקנה רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו דווקא בשבת אבל בנזיקין נחשב לגרמא ופטור וביאר הרמ”ה שכוונת הגמ’ שבשבת עשה מעשיו בגופו של איסור לגמרי, מה שאין כן בנזיקין שהרי לא הזיק על ידי החפץ בעצמו אלא שגורם שאח”כ יהיה הנזק. והיינו שבפעולת הזריה מיד נשלמה המלאכה דהיינו שמיד נתפזר התבואה ברוח ובהתפזר המוץ נשלמת המלאכה בידיו אמנם בסיוע הרוח, מה שאין כן לענין מזיק שהנזק לא יעשה לאלתר ויתכן שיבטלו למזיק עוד לפני שיזיק לכן אם ביצירת המזיק היה שותף אחר נחשב כגרמא לענין ההיזק [ומיושבת קושית האגלי טל זורה (סוף סק”ד).

שיטת הרא”ש

אולם הרא”ש (ב”ק ס.) סבר באופן שונה וז”ל “דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה אע”פ דלא הוי אלא גרמא בעלמא בהכי חייבה תורה כיון דמלאכה זו עיקר עשייתה ע”י רוח אבל הכא גרמא בעלמא וגרמא בנזקין פטור” עכ”ל.

ונראה מלשונו שרק בזורה “דמלאכה זו עיקר עשייתה ע”י רוח” יש חיוב אף בשיתוף הרוח, משא”כ בשאר מלאכות צריך שיעשנה האדם לבדו.

אלא שאף אם נקבל חידוש זה שבשאר מלאכות צריך שיעשה בעצמו אין ללמוד מכך שבהפעלת אש ע”י גלים יהיה כזורה ורוח מסייעתו ולהקל בזה בהבערה. משום שבזורה בתבואה הרי הרוח באה מעצמה לעשות את פעולת ההפרדה של המוץ מהתבואה, משא”כ כאן שגם את הגלים הפעיל האדם ולא מעצמם באו, ומה שיכול להיות שדומה לזה הוא באופן שמשלח קוד להפעלה בגל פתוח כבר, שאז הגלים שהוא לא הפעילם סייעו בפעולת המלאכה.

ורק יש לעיין מה הדין כשאחד משדר גל ואחר מפעיל קוד הפעלה האם יש לחייב גם את משדר הגל.

האם חייב על המלאכה הנעשית ממילא בכח אדם

אחר שנתבאר הדבר ששילוח הגל להפעלה הוא מעשה אדם ממש, נשאר עדיין לבאר האם יתכן שמעשה הבערה כזה שנעשית ממילא בגרימת האדם נקרא ‘שלא כדרך המלאכה’ לפוטרו מאיסור תורה, ונגדירו “כמצמצם” במלאכת שבת.

ומצאנו למג”א שפסק (סי’ רנ”ב ס”ק כ) שהנותן חיטים לרחיים בשבת חייב חטאת עד שיטחון בריחיים של יד ע”כ וכתב שם החת”ס “וצ”ל שאני פת בתנור דכך היה במשכן דכל בישול ואפייה נעשה ממילא, אבל טחינה במשכן היה ברחיים של יד וכן מצודה היה צד ממש ולא ע”י פריסת מצודה לכן כל שנעשה ממילא פטור, וכ”כ הקרבן נתנאל, וא”כ אזדא לה הראיה של אבן העוזר ס’ שכ”ח מזורה ורוח מסייעתו דהתם הכי הוה במשכן דכל זורה הוה ע”י רוח משא”כ רחיים של מים שטחנו בשל יד ומ”ש מצד צבי לק”מ כיון דצבי רץ מפני הכלב שרודפו האדם העומד לפניו לגדר דרכו הוא הצד בידים כצבי בבית ואדם יושב על הפתח דחייב משום צד עכ”ל החתם סופר.

ושמענו מזה שלא בכל המלאכות הנעשות ממילא חייבים אף שנעשים בידי אדם ומשום כך יש מקום לומר דהבערה הנעשית מאליה מכח האדם הגורם שבהכרח תיעשה המלאכה נחשב כמצמצם ובהלכות שבת לא נתחדשה הלכה לחייבו בכך (וכעין שכתבו כמה מהאחרונים לענין מזיק על ידי מצמצם בגרמי).

אולם הביאור הלכה (שם ד”ה להשמעת קול) כתב שהסכימו האחרונים כשיטת האבן העוזר שבכל המלאכות דינם כפת שקירב אצל האש, וממילא הוא הדין בענינינו אף שהטחינה ממילא נעשית לבסוף מכל מקום חייב ע”כ.

ונשמע מזה שכל מעשה אדם שסופה מלאכה מחייבתו אף שהמלאכה אינה נעשית.

לסיכום

א. עצם סגירת המעגל שבשלט עצמו אין בזה משום איסור תורה, ומשום כך יש להעדיף שימוש בשלט רחוק במקרה של פיקוח נפש וכדומה ובפרט אם אין במכשיר נורה שנדלקת מחמת הפעלתו, ושבזה יש להקל לחולה שאין בו סכנה..

ב. פעולת הפעלת המכשיר על ידי שלט רחוק דינו לכל דבר כהפעלת מכשיר במתג הפעלה רגיל.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *