Tevilas Kelim – Pickle Jar

Q

We bought some pickles in a glass jar. I do not know if the jar was immersed in a mikve or not, but I somehow doubt the hechsher includes tevilloh. Do we have to remove the pickles and immerse the jar (and lid) before using it? If not, once this lot of pickles is finished, do we have to immerse the jar before refilling it from a fresh can of pickles?

A

You can eat the pickles out of the jar and put in other pickles or any other food you want without immersing the jar or its lid in a mikve.

Lids of food containers generally do not need tevilloh since they do not touch the food.[1] The jar itself does not need tevilloh either, even though you plan on using it for other foods when you finish the pickles.

A utensil purchased from a gentile requires tevilloh if the gentile regarded it as a keli. If, in the eyes of the gentile, the sale was not of a utensil but rather of a product and the product needed a container to hold it, then it is not as if the Jew bought a keli from the gentile. The item is considered a keli for the first time when the Jew decides to transform the jar into a useful utensil to hold other food items.

When you buy a jar of pickles, are you buying pickles and a jar or are you just buying the pickles and getting the jar because the seller has no other way of selling the pickles? One way of determining this is to imagine what the gentile seller would say if you approached him and said, “Keep the jar; I have my own jar for the pickles. Give me a discount because I’m buying only the pickles and not the jar.” If he is prepared to keep the jar and charge less, he regards the sale as including both items. In today’s market, it is unlikely a vendor would reduce the price. Thus, we can deduce that the gentile does not view the jar as the item sold. In this circumstance, Rav Moshe Feinstein rules that the glass jar does not have to be immersed. The gentile sees it as akin to the shell on a nut. Only if the gentile considers it his jar and sells it as his keli to a Jew does the utensil require tevilloh.

Even if the gentile owner would lower his price if the Jew didn’t need the jar, Rav Moshe Feinstein rules that the jar doesn’t need tevilloh. He relies on mishnayos in Maaser Sheni that consider jars holding liquids and food items to be tafel to the contents. Maaser sheni money can only be used to purchase food in Yerusholayim. Nevertheless, if wine or oil is packaged in a bottle, the maaser sheni money may be used to pay for the wine and its bottle. The bottle is viewed as part of the same unit as the food it contains. From this perspective, the Jew is not purchasing a jar at all; rather, the glass container is halachically considered food (in this case, pickles). Once the jar is empty of the food and the Jew uses it for storing his food, it is as if the “pickles” turned into a jar. The object was not purchased from a gentile as a jar; instead, its status as a jar came into existence while in the hands of a Jew and therefore it does not need tevilloh.[2]

Rav Moshe Feinstein recognizes that this is a novel idea and therefore relies on his analysis for utensils that require tevilloh midderabonon, e.g., glass.[3] He recommends that items requiring tevilloh min hatorah be immersed.[4] However, should someone rely on this logic for a utensil that requires tevilloh min hatorah and decide not to immerse it, he does not feel that one should tell that person he is wrong.[5]

---

[1] עיין רמ”א יו”ד סימן ק”כ ס”ה דכיסוי שכופין על הפת לאפותו א”צ טבילה אבל כיסוי קדירה צריך טבילה ומקורו מהג”א בסוגיא דע”ז. ובביאור הגר”א ס”ק ט”ו כתב הטעם לחלק בין כיסוי קדירה לכיסוי הפת דבקדירה המרק והזיעה עולה לכיסוי והו”ל כקדירה. ובעה”ש שם סל”ב הרחיב הביאור דכיסוי פת אינו נוגע במאכל וכלי סעודה החייבים בטבילה אינם אלא מה שנוגע בהמאכל עצמו ולא בהכלי שבה המאכל. וממילא בסיסי הכלים, רשתות לתנור וכיסוים על מאכלות אינם צריכים טבילה אבל כיסוי טיגון צריך טבילה. פתחן קופסאות שימורים ובקבוקים ג”כ אינם צריכים טבילה מהאי טעמא, שהרי אין ענין שהם יגעו באוכל. ואע”פ שלפעמים כשיש מים או שאר משקה בקופסת השימורים הפתחן נוגע בו, אבל אין בזה שום תועלת, ואין הכלי עשוי כדי לגעת באוכל.

Similarly, a can-opener does not need tevilloh since it is not meant to come in direct contact with food.

והנה יש להסתפק בפקקי בקבוקים העשויים מחומר שחייב בטבילה אי צריכים טבילה אם דרכו או דרך אנשים להשכיב הבקבוק באופן שנוגע המשקה בצד הפנימי של הפקק. אמנם לפי מה שנכתוב סברא להקל בכלי של זכוכית עצמה, נראה דה”ה דיש להקל בפקק.

אולם צ”ע מש”כ בתרגום יונתן בן עוזיאל (במדבר ל”א:כ”ג) על הפסוק וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים, וכל דלא מיתעל בנורא כהנכתא כסיא וכו’ תעברון בארבעין סווין דמוי. ובפירוש יונתן פי’ ככיסוי כוסות ויש מפרשים כלי שבו מודדין המדה עכ”ל. ופירוש הראשון תמוה לדינא כיון דאין נוגעים בהמאכל, וצ”ע.

[2] This halachic logic is applied to the laws of tevillas keilim only. With regard to the laws of Shabbos or tumah it was always considered a jar. Thus, we would not say that since one is forbidden to create a utensil on Shabbos, the empty pickle jar must not be used for the first time on Shabbos. This is not the case. With respect to Shabbos we are interested in an objective description of the item as a utensil. With respect to purchasing utensils from gentiles, the Torah requires immersion of items that the gentile subjectively viewed as his personal utensils and are now being transferred to Jewish ownership.

[3] הנה המחבר סימן ק”כ ס”א פסק דכלי מתכת וכלי זכוכית טעונין טבילה. ובגמרא ע”ז ע”ה: א”ר אשי הני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להם תקנה ככלי מתכות דמי, ובפר”ח סק”ג כתב דטבילה זו היא מדרבנן. ובעה”ש סכ”ג מבואר דכל כלי מתכת חייב טבילה מה”ת אף דבפרשה נזכר רק ו’ סוגי מתכת.

בקונטרס יבקש דעת מבעל תפארת ישראל בראש סדר טהרות הביא באות מ”ד מש”כ רבינו אליהו (הגר”א) דמתכות כולל ו’ מינים זהב כסף נחשת ברזל בדיל ועופרת, והוסיף התפא”י ע”ז ולפע”ד זה לאו דוקא דהרי בעתים הללו מצאו הטבעיים כמה מיני מתכת חדשים שלא שערום אבותינו וכו’ אלא כל הנרקע בפטיש רקועי פחים נקרא מתכת עכ”ל. וכתב שם לפרש דברי הגר”א שלא יסתור דבריו, והגאון הזכיר הכללים ושאר המתכות הם תולדות. והוא כעין דברי העה”ש.

ועיין באג”מ יו”ד ח”ב סימן קס”ד דס”ל דלענין קבלת טומאה רק ו’ מיני המתכת המנויין בפרשה הם מקבלים טומאה ולא יותר. תשובה הנ”ל מיירי לענין כניסת כהן לאוירון כשיש מת בתוכו, ודן שם לענין המתכת של האוירון שאינו משש המתכת בפרשה וז”ל אולי רק מיני מתכת שנאמרו בקרא וכו’ הם מקבלין טומאה ולא מינים אחרים וקצת היה נראה כן מדהוצרך הקרא להחשיבם בפרטיות ולא בכלל אך כל דבר מתכת, וכלפי שמיא גליא שאיכא עוד מיני מתכת שלכן פרטן להשמיענו שרק אלו מק”ט ולא מיני מתכת אחרים וכו’ והם ששה כתובים הבאים כאחד. הנה גם בלא זה אין למילף דיני טומאה למין חדש דכל דיני טומאה הן גזה”כ וראיה קצת מהא דכלי זכוכית לא מק”ט מדאורייתא אף שהן ניתכין כמתכת ולא אמרינן שיהא להן דין כלי מתכת כאלו שבקרא אבל מ”מ צ”ע לדינא עכ”ל. וע”ע רש”י בר”ה י”ט: אין כלי מתכת טמאין דאורייתא אלא המנויין בפרשה וכו’ עכ”ל.

ולכאורה כמו דלענין טומאה רק ו’ אלו נחשבין מתכת אפשר דה”ה לענין טבילת כלים רק ו’ אלו חייבים בטבילה מה”ת. אבל בספר אמת ליעקב על שו”ע כתב ביו”ד סימן ק”כ דלענין טבילת כלי עכו”ם לבי אומר שאינו תלוי בקבלת טומאה ואף שאלומיניום ושאר מתכות חדשים אינם מקבלים טומאה, מ”מ י”ל דחייבים בטבילה מה”ת. ואח”כ מצדד לומר דאפשר דחיוב טבילת כלים תלוי בקבלת טומאה. ולא עוד אלא אפילו בגזירה דרבנן של זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להן תיקון כמו מתכת וחייבים בטבילה מדרבנן, וסד”א דכ”ש שאר מיני מתכת דאף אם אינו חייבים בטבילה מה”ת דעכ”פ יהיו חייבים מדרבנן דלא גרע מזכוכית, כתב שם דאפשר דשאר כלי מתכת גרע מזכוכית דלא תקנו טבילה אלא בדבר המקבל טומאה וניתך כמתכת, אבל מאחר דמתכת שאינו מו’ המינים הנזכרים אינו מקבל טומאה אפשר דגם חיוב דרבנן ליכא עלייהו לטבלם כשניקחים מנכרים. ובהערה שם כתבו דמפי השמועה הורה דיש לטבול כלי אלומיניום בלי ברכה.

אשר על כן נראה בענינינו דלכתחילה יש לטבול כלי העשוי מו’ מיני מתכת הנמכר יחד עם אוכל בפנים (דבר שאינו מצוי), אבל בזכוכית ושאר מיני מתכת שאינן מהמנויין בפרשה יש להקל בהם כסברת הגרמ”פ זצ”ל.

[4] One should not make a berochoh on them. It would be best to immerse other utensils, make the berochoh on those, and then immerse the metal container.

[5] עיין אג”מ יו”ד ח”ב סימן מ’ וס”ס קל”ז. ובשערים המצויינים בהלכה כתב סברא זו של האג”מ בשם המהרי”ל דיסקין (סימן ל”ז אות ח’). ור’ משה כתב וז”ל וגם כפי מה שזכור אני בקטנותי לא הצריכו לטבול לאלו הקנקנים של יי”ש שהיו נקנים ברוסלאנד וכו’ והשאירו לעצמם להשתמש בהם לדברים אחרים וחושב אני שהוא מהטעמים שכתבתי עכ”ל. ואפשר דגם המהרי”ל דיסקין קבל סברא זו ממה שלמד באירופא.