For donations Click Here

איסור חבלה בעצמו לצורך – ניתוח קוסמטי – פרשת לך לך

חבלה הנעשית לתיקון עצמו

למדנו, אפוא, שיש איסור בגרימת חבלה בעצמו. כעת יש לחקור אם בכל אופן נאסר מעשה חבלה בעצמו, או שמא יש לחלק בין חבלה הנעשית לצער ולחבל, לבין חבלה הנעשית לאיזה צורך.

ולכאורה זה ברור שחבלה הנעשית לצורך רפואה, אין עליה שם “חבלה” כלל, כי תיקון היא לאדם ולא קלקול. ולכן לא מצאנו מי שיעורר על מעשה רפואה של הקזת דם, שהיה נפוץ מאד בזמן התלמוד, כמו שמצאנו בכמה וכמה מקומות בגמרא. על דרך זו, הרי שפשוט שאין איסור באב המכה את בנו, וברב המכה את תלמידו. ובגמרא (כתובות לב ע”א) משמע שאין בכך מעשה חבלה כלל, מאחר והמכה היא לתועלת ולצורך הבן והתלמיד.

וכן כתב הגר”א וסרמן זצ”ל בקובץ הערות (יבמות סימן תרנה, ובדפוס ישן סי’ ע, אות א), שכל מה שנעשה לתיקון הנחבל אינו נקרא חבלה כלל, והביא מקור לדבר ממצוות מילה: “דהאב המכה בנו הוא כדי לתקנו על להבא, וכן במילה הוא תיקון על להבא שלא יהא ערל”.

מכאן נראה שכל שהוא לצורך תיקון הנחבל, לרפואתו או לחנכו, אין זה נקרא חבלה כלל. וכך כתב החלקת יעקב (ח”ג, סימן לא) שאין איסור של חתיכת אבר בשביל להציל את האדם מן הצער, והרי זה כמי שסותר בית הכנסת שמותר בסתירה על-מנת לבנות, עיי”ש.

מכאן שמי שצריך לעבור ניתוח רפואי, או השתלה, וכדו’, אין ספק שמותר לו לחבול בעצמו במהלך הניתוח. אבל, עדיין צריכים אנו לדון בניתוחים הנעשים שלא לצורך רפואה, אלא לצורך אחר, וכגון ניתוח קוסמטי: האם יש היתר בדבר, או שיש למנוע מכך משום איסור חבלה בעצמו ((אולם, יוער שבשו”ת משנה הלכות (ח”ד, סימן רמו) כתב (בעניין תיקון אף ארוך) שניתוח קוסמטי נחשב אף הוא כצורך רפואי, והתיר את הניתוח משום שאינו חבלה אלא רפואה.))?

חבלה הנעשית לצורך אחר

בדברי הרמב”ם (הלכות חובל ומזיק, פ”ה, ה”א) מבואר שלא בכל חבלה נאמרה איסור חובל בעצמו, אלא רק בחבלה שנעשית “דרך נציון”: “אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל… דרך נציון הרי זה עובר בלא תעשה” ((ויש שגרסו “דרך בזיון”, וראה במשנה הלכות (ח”ד, סימן רמה, אות ו) שכתב שהעיקר כגרסת הספרים “דרך נציון”.)). מלשון הרמב”ם משמע שכל שאינו “דרך נציון” אין בו איסור חבלה.

לאור דברי הרמב”ם, נראה שמי שיעשה חבלה, או יסכים שאחר יעשה בו חבלה עבור איזה צורך, שוב לא יהיה בחבלה איסור חובל בעצמו (ולא יהיה איסור על אחרים לחבול בו). מאחר שהחבלה היא בהסכמת הנחבל ולצורך מסוים, ואין חבלה זו “דרך נציון”.

אולם התוס’ (ב”ק צא, ב, ד”ה אלא האי תנא) כתבו שאסור לאדם לחבול בעצמו אף לצורך, ע”ש, וכעין זה מתבאר מדברי הרשב”א בחי’ למסכת ב”ק שם שהביא את דברי התוס’ והוסיף שאסור לאדם לחבול בעצמו בכל גווני, ואפילו במקום שיש לו מזה נחת רוח אסור.

דין חבלה בעצמו בניתוח קוסמטי

על-פי דברי הרמב”ם הנ”ל, פסק באגרות משה (חו”מ, ח”ב, סימן סה-סו) שאין איסור חובל בעצמו כשהחבלה נעשית לצורך הרווחת ממון, או לצורך יופי (כגון ניתוח פלסטי), כי אין בכך חבלה של דרך נציון (או דרך “בזיון”), ולכן אין בכך משום איסור חובל כלל. האגרות משה הביא את דברי שיטת התוס’, האוסרת חבלה בעצמו גם במקום צורך, אבל הביא כמה ראיות לדעת הרמב”ם, לפיה אין איסור אלא בדרך נציון או בזיון..

ויש להוסיף שגם לדעת התוספות, יש מקום להתיר מעשה חבלה בעצמו אפילו לדעת התוספות. היתר זה עולה מתוך דברי הפני יהושע (ב”ק, שם), שכתב לבאר בדברי התוספות שעד כאן לא נחלקו תנאים אם אדם רשאי לחבול בעצמו, אלא דוקא באופן שעושה זאת “לצורך קצת”, אבל במקום שיש לאדם “צורך גדול” לחבול בעצמו, אזי לכל הדעות אין בכך איסור.

הפני יהושע הוכיח את דבריו משאול המלך, שהרג את עצמו ל”צורך גדול” שלא יפול ביד האויב, ואם הותר לו להרוג את עצמו, קל וחומר שמותר  לאדם לחבור בעצמו לצורך גדול. יש לציין שבאגרות משה הנ”ל כתב (מדעת עצמו) שלא נראה לחלק בין צורך קטן לבין צורך גדול. אולם בשו”ת יביע אומר (ח”ח, סימן יב, אות א) כתב (מדעת עצמו) לחלק בין צורך קטן לבין צורך גדול (ע”ש שכתב כן בפרט כשיש צער למטופל), כמו שכבר חילק הפני יהושע הנ”ל.

לפי חילוק זה יעלה שבמקום צורך גדול גם התוספות והרשב”א יסכימו שאין איסור בחבלה עצמו. ונראה שבמקרים רבים נוכל להגדיר את הצורך לניתוח קוסמטי כ”צורך גדול”, כגון במקום שנגרם למטופל בושה או בעיה של מציאת שידוך (או לחבבה על בעלה), וכדו’, כך שלכל הדעות לא יהיה איסור בחבלת עצמו. ויש להוסיף שגם האגרות משה סיים שיש להתיר ניתוח קוסמטי לכל הדעות, משום שהדבר נחשב לתיקון הנחבל, ואינו “חבלה לצורך” אלא מעשה תיקון.

אחד הפוסקים הבודדים שאסרו את הניתוח הקוסמטי הוא הציץ אליעזר (חי”א, סי מא, אות ח-ט). נימוקו לכך הוא שמה שניתן רשות לרופא לרפאות, במקום להסתמך על רפואת הקב”ה, הוא רק במקום חולי. שלא במקום חולי, לא ניתן רשות לרופאים להתערב בתפקוד גופו של אדם, ולכן אין היתר לערוך ניתוח קוסמטי שאין בו צורך רפואי. ובשו”ת מנחת יצחק (ח”ו, סימן קה) הסתפק בדבר משום חשש סכנה למנותח ((אולם, צ”ע אם גם כיום, לאחר התקדמות משמעותית וממושכת בפרוצדורה של ניתוחים קוסמטיים, ניתן לטעון שהניתוח כרוך בסכנה.)). אולם, כאמור, דעת האגרות משה ועוד פוסקים היא שיש להקל, וכך הביא בשו”ת יביע אומר הנ”ל  בשם הגרי”ש אלישיב שהורה להקל בדבר, והביא שם עוד פוסקים הסוברים כן.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *