Question:
If a father and mother both were mekabel Shabbos early, can they ask their child to do melacha before shkia? Please give sources.
Thank You
Answer:
Thank you for your question.
It is very controversial, and it is worse if the father already davened maariv. Ask your local Rov what he holds regarding this.
Here are a number of sources.
Sources:
י”א שתלוי בקבלת שבת של הורים. ע’ מקור חיים (חו”י, קיצור הלכות סי’ רס”ג סעי’ י”ז) – “מותר לומר לישראל … ונ”ל דדווקא לישראל שאינו ברשותו, משא”כ עבדו ושפחתו וכ”ש בנו ובתו הגדולים סמוכים על שלחנו ואשתו טפלים לו וכלם נאסרו מיד שקיבל בבה”כ שבת, כדק”ל גבי הב לן ונברך דתלי בבעל הבית וכ”ש למ”ד גדול וסומך וכו’ דזהו קטן. ומי שירצה לפקפק בזה עכ”פ יודה בבנו ובתו הקטנים ועבד ושפחה הכנעני’ שאסור לצוות להם ואפילו יעשו מעצמם צריך למחות, כי מיד שקיבל שבת קאי בלא יעשה כל מלאכה אתה ובנך וגו’ ואפילו על שורו וחמורו, וצריך להזהיר בני כפרים על זה”. וכן דעת הגריש”א זצ”ל (הל’ שבת בשבת פרק ד’ הע’ י”ז, אשרי האיש או”ח ח”ב פרק ה’ אות י”ב) – “שראוי להחמיר בזה לענין שביתת בנו”. וכ”פ בתשובות והנהגות (ח”ג סי’ פ”ב) – “האיש או האשה קיבלו שבת ראוי לחשוש לאיסור תורה שבנם לא יעשה מלאכה עבורם”. וכן הגרח”ק זצ”ל (אשיחה עמ’ שי”ב) – “במה שכתב סי’ רס”ג ס”ק ס”ד מי שקיבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה כיון שלחבירו מותר אין איסור אמירה שייך בזה. צ”ע אבא שקיבל עליו שבת מבעוד יום האם מותר לו לומר לבנו לעשות מלאכה, דלכאו’ בזה שאביו קבל עליו כבר שביתת בנו. תשובה: יתכן שבנו נמשך אחר אביו ובפרט קטן”. וכן מועדי הגר”ח (ח”ב תשובה רע”ד) – “שאלה: אם מצווה על שביתת בנו בזמן תוספת כשבנו לא קיבל תוספת. תשובה: כן”. שביתתו של קטן (פרק ה’ סעי’ י”ב) – “אם לא קיבל הקטן. וגם לא הגיע לחינוך, אסור לומר לו לעשות מלאכה לצורך גדול שקיבל את השבת כשאין בה צורך מצוה … וכן במוצ”ש”. עי’ עלינו לשבח (דברים ח”א עמ’ תר”ד) – “הדעת נוטה בעניננו לאסור על האם לצוות על בתה, ועדיין צ”ב”. ועי’ פמ”ג (סי’ רס”ג מש”ז ס”ק א’) – “מסעיף י’ דאשה המדליקה אסורה ושאר בני הבית מותרים, אף שאשה המדליקה היא עקרת הבית והם נמשכים אחר דעתה תמיד, אפילו הכי הקילו בהדלקה, והרי בתפלה סעיף י”ב המיעוט נמשכים אחר הרוב, ומשמע הוא הדין אחר גדול הבית, ואם כן חזינן דתפלה חמורה מהדלקה, ועדיין צ”ע”.
אמנם מצד שני י”א שלוי בקבלת שבת של הילדים. הגרשז”א זצ”ל (אמירה לנכרי פרק ה’ הע’ כ”ו) – “שאין להקפיד ע”ז”. שבט הלוי (ח”ו סי’ ל”ח אות ג’, ח”ז סי’ ל”ה אות ג’, סי’ ק”ד אות ד’ ד”ה ע”כ, קובץ מבית לוי ח”ט עמ’ כ”ח הע’ י”ב) – “שברור שרוב הפוסקים נוקטים הדברים כפשוטן דלא מטעם מחמר אתינן עלה אלא מטעם שביתת בניו ובנותיו גם הקטנים כפשטות דברי הרמב”ן פ’ יתרו, אלא כיון דלאו בני עונשין הם האיסור מתיחס להאב כשעושים לדעתו ולרצונו אבל סו”ס האיסור בזה מה שהם עושים מלאכה בשבת, ואם אצלם כבר יום חול א”כ אין עושין מלאכה, ומה מהני מה שהוא לרצונו – וגם לאלו הסוברים שיש בזה גדר מחמר ע”כ אינו מחמר ממש כמו מחמר אחרי בהמתו דהא כתבו כמה ראשונים דמחמר חייב אפילו בהמה לאו דילי’ (לאפוקי שביתת בהמתו) וא”כ יתחייב גם על בן קטן של אחרים, אלא ע”כ דהמכוון שלא יגרום ברצון או במעשה לעשות מלאכה ע”י הקטן שלו או עמו – וגורם להקטן בטול שביתה על ידי האב”. וכן הגר”א נבנצל שליט”א (אסיפת יצחק י”ח אלול תשס”ו) – “שאלה: אם האב מקבל שבת והבן לא קיבל שבת עדיין האם האב יכול לומר לבן לעשות מלאכה. תשובה: כן”. הקטן והלכותיו (פרק י”ט סעי’ ד’) – “מותר לאב לומר לבנו שיעשה בשבילו מלאכה בזמן תוספת שבת שקיבל האב על עצמו”. אמירה לנכרי (פרק ע”ו סעי’ ב’) – “בתוספות שבת דקיבלו עליהם האב או האם יכולים לומר לבנם לעשות עבורם מלאכה”.
וע’ ג”כ חוט שני (ח”ד עמ’ ע”ד, סוף פרק פ”ג ד”ה יש) – “יש לעיין אם ההיתר לומר לאחר שיעשה מלאכה בזמן תוספת שבת, נאמר גם כשאב אומר לבנו שיעשה אז מלאכה, או דלמא דלבנו אסור כיון דמצווה על שביתתו אע”פ שאצל הבן אינו שבת, מ”מ אפשר דהקבלת שבת של אביו כוללת גם איסור מלאכת בנו … ולענין בנו במוצאי שבת בזמן תוספת שבת, י”ל דכיון דאביו יכול לאפוקי שבתא ע”י אמירת המבדיל בין שבת לחול א”כ ה”ה בנו אם אמר ברוך המבדיל שפיר יכול אביו לומר לו לעשות מלאכה אף שאביו עדיין לא הבדיל”.
אור יצחק (ח”א או”ח סי’ צ”ג) – “כשאדם מקבל שבת מוקדם כמו בקיץ, האם חל גם על בניו ובנותיו. תשובה: ודאי שלא וגם לא חל על אשתו, ועין אגרות משה ח”ג סי’ ל”ח, ובערוך השולחן סי’ רס”ג סעי’ כ”ב”.
נשמת שבת (סי’ שמ”ג אות תצ”ז) – “שאלה – אשה לאחר שהדליקה נרות שבת (או איש שקיבל עליו שבת) ועדיין הוא קודם ביהשמ”ש אי מותרת לומר לבנה או בתה הקטנים (אף שלא הגיעו לחינוך) שיעשו מלאכה בשבילה. תשובה – הדבר שקול”.
וע’ פסקי תשובות (סי’ רס”ג הע’ צ”ח, דפו”ח אות ל”ז, הע’ של”ח) – “אמנם כבר נעשית כל הגולה בענין זה כמדורת אש, ופוסקי הדורות האחרונים דנו בכל זה חלקם במילים ספורות וחלקם בהרחבה בצדדים לכאן ולכאן, ולמעשה אם כי ראוי לבעל נפש לחשוש למחמירים, מכל מקום נהוג עלמא להקל בכל זה, וכסתמיות השו”ע ונושאי כליו שלא הזכירו ענין זה כלל, וגם המשנ”ב בספרו הגדול לא הזכיר את דברי הפמ”ג הנ”ל”.
כשבעל הבית מקבל שבת בתפילה. המחמירין מקור חיים (חו”י, קיצור הלכות על סעי’ י”ז) ע’ לעיל. ועי’ פמ”ג (סי’ רס”ג מש”ז ס”ק א’) – “מסעיף י’ דאשה המדליקה אסורה ושאר בני הבית מותרים, אף שאשה המדליקה היא עקרת הבית והם נמשכים אחר דעתה תמיד, אפילו הכי הקילו בהדלקה, והרי בתפלה סעיף י”ב המיעוט נמשכים אחר הרוב, ומשמע הוא הדין אחר גדול הבית, ואם כן חזינן דתפלה חמורה מהדלקה, ועדיין צ”ע”. קצות השלחן (סי’ ע”ו ס”ק ה’) – “וכ’ הפמ”ג במ”ז סק”א, דבתפלה שהמיעוט נמשכים אחר הרוב משמע דה”ה אחר גדול הבית, ר”ל שאם גדול הבית קבל שבת בתפלה כל בני ביתו אסורים במלאכה”. שרגא המאיר (ח”ד סי’ ל”ט אות ב’, ח”ה סי’ ל”ז אות ה’) – “האשה צריכה להדליק הנרות קודם קבלת שבת של בעלה, וכל שכן אם רוב העיר כבר קיבלו שבת, ואם רוב העיר עוד לא קיבלו שבת, אם בעלה בבית הכנסת וקיבל שבת היא נמשכת אחר בעלה”. משנה הלכות (חי”א סי’ ר”ד, (אליבא דהלכתא גליון מ”ט עמ’ ט”ז טור ג’) – “ובאים עי”ז כמה פעמים לידי חילול שבת שלפעמים הבעל הולך להתפלל קבלת שבת וחוזר הביתה ואשתו עדיין לא גמרה לבשל ועוד יותר מזה מדברת על הטעלעפאן או לא הדליקה נרות או מעשנת סיגאריא ובאין לידי חילול שבת שאם הבעל כבר קבל שבת הרי אשה נגררת אחריו“. שבט הלוי (ח”ג סי’ קכ”ט [לשונו מובא לקמן], ח”ז סי’ ל”ה, קובץ מבית לוי חי”א עמ’ ל”ד אות ד’) – “שהאשה נגררת אחרי קבלת שבת של הבעל ברכו או מזמור שיר ליום השבת, לא מבעיא אם הבעל מתפלל ביחידות בתוך ביתו וקיבל שבת בתפילה ועי”ז פירש ממלאכה שבני ביתו נגררים אחריו, ומסברא יראה דבזה אין הדלקת הנרות בתוך הבית קובעים אלא קבלת הבעל והאשה צריכה להדליק לפני תפילת הבעל, דע”כ לא כ’ הרמ”א סי’ רס”ג ס”ז דאין שאר בני הבית אסורים במלאכה ע”י הדלקת האשה היינו שאין האשה מחייבת שאר בני הבית, אבל הבעל כן מחייבם אם פירש בדין קבלת שבת אלא אפילו הוא מתפלל במנין קטן, ורוב בני העיר עדיין לא קבלו שבת, ואמרינן סי’ רס”ג סי”ב דהמיעוט נמשך אחרי הרוב היינו לחומרא אם הרוב קבלו שבת ומיעוט לא קבלו, אבל אם המיעוט קבלו הלא מבואר שם סי”א אעפ”י שלא קבלו הקהל ולא התפללו אם קדם יחיד והתפלל של שבת מבעו”י חל עליו שבת ואסור במלאכה, ולא מהני אפילו תנאי בזה. וא”כ פשוט מנין שלם של יחידים כאלה שחל שבת עליהם עפ”י הלכה, ופשוט בעיני כיון שהוא קבלת שבת עפ”י הדין שבני ביתם נגררים אחריהם והא דאשתו וב”ב נגררים אחריהם הוא בדרגא דהמיעוט נגררים אחרי הרוב ועדיף מזה דאשתו כגופו ונמשכת אחריו מראיות שא”צ לעלותם על הכתב וכל איש שורר בביתו. אלא דראיתי להגאון בעל אגרות משה … במחכ”ת לא נראה כלל”. עי’ נשמת שבת (סי’ רס”ג אות תס”ג) – “נחלקו בזה האחרונים, והגם שיש לדון מהמקילים, אבל מן הראוי להחמיר”. אמנם המיקילין ע’ אג”מ (או”ח ח”ג סי’ ל”ח, מסורת משה ח”א או”ח אות קל”ג). מהר”י שטייף (סי’ מ”ב) – “ע”ד שעורר אם רשאי האשה להדליק נרות אחר שהבעל כבר קיבלה שבת. הנה מנהג כזה נזכר כבר במג”א סי’ רס”ג ס”ק י”א שנמצא כן בקובץ שמברכין על הנרות בשבת אחר יציאת ביה”כ וסיים לא מר ברי’ דרבינא חתים עלי’, ואולי נהגו כן בחופה שאיחרו מלהדליק עד אחר החופה, וביני ביני יצאו כבר מביהכ”נ ועדיין הי’ יום, כנזכר בב”ח בסי’ רס”א. ומצינו ביולדת או כשהאשה הולכת לבית הטבילה שמאחרת מלהדליק בעוד שהוא יום, ולפעמים כבר קיבלו שבת בביהכ”נ. אמנם זה באקראי, דבקביעות היחיד נגרר אחר רוב הציבור כמבואר או”ח סי’ רס”ג סעיף י”ב, ומלשון השו”ע דרק אחרי הציבור היחיד נגרר, אבל אין נגררת אחר בעלה”. באר משה (ח”ב סי’ ט”ו, סי’ ט”ז, סי’ י”ז) – “ולמעשה אין היא נגררת אחריו בע”כ, אולם טוב ונכון הוא שתדליק לפני זמן שהוא מקבל שבת באמירת ברכו”.
