Question:
In a case where one Jew is helping a disabled Jew to put on tefillin I was told that the one who actually tightens the shel Yad on the person’s arm is the one who says the breach, so if the helper tightens the shel Yad he makes the beracha. If the disabled Jew can tighten it himself he makes the beracha. Is this indeed the case and what is the source?
Answer:
Hello,
The sick person should preferably make the bracha if possible, since he is the one doing the mitzva. The text of the bracha is not לקשור התפילין, to tie it on the arm, rather להניח, that we should have the tefillin on our arm and head. Since the person performing the mitzva is the sick person, he is the one to make the bracha. If the sick person can’t say the bracha, then if the tefillin are being placed on the person by a man, (who is obligated himself to wear tefillin,) then he can make the bracha for him. This is similar to blowing shofar, that one who is hearing the shofar at home, and the person blowing already heard the shofar, that is it is preferred that the person hearing the shofar should make the bracha. If that can’t be done, then the person blowing can also make the bracha if the person hearing the shofar is a man. (M:B 585-5) Additionally, we see this regarding reading the Megillah for another person after one has already heard it, it is preferable that the person hearing it should make the bracha. ( M:B 692-10).
As a side point, the poskim say that if possible, that a Jewish man should put the tefillin on a sick person, and only if there isn’t a Jewish man, then a woman or a gentile (who aren’t obligated in the mitzva of tefillin) should put it on him. If a woman of gentile put the tefillin on the man, he has to say the bracha, and if he can’t the woman should not say the bracha for him, as she isn’t obligated in the mitzva.
Best wishes
Sources:
משנה ברורה סימן תקפה ס”ק ה “האחרונים העלו דבאופן זה שכבר יצא התוקע בעצמו טוב יותר שיברכו השומעים בעצמן שתי הברכות אא”כ אינם יודעים לברך בעצמן אז יברך בשבילן להוציאן”.
משנה ברורה סימן תרצב ס”ק י “אף על פי שיצא כבר מברך וכו’ – וכ”ש דיכול להוציאם בקריאה אף על פי שיצא כבר ומ”מ יש פוסקין שסוברין לענין ברכה אם יודעין בעצמן לברך יברכו בעצמן כיון שהוא כבר יצא בקריאה ומנהג העולם להקל” וע’ פסקי תשובות תרצב אות ז’ שמנהג המקובל עכשיו הוא שמי ששומע יברך.
ע’ פסקי תשובות ס’ כ”ז אות ג’, ושו”ת שבט הלוי חלק א סימן ח “ע”כ נראה לענ”ד דלכתחילה יקשור רק מצווה במצות תפילין לא קטן ואשה, ובאם אי אפשר בזה פשיטא דמ”מ יקשור מי שהוא אפילו אשה דחסר רק מצות קשירה לא גוף הנחת תפילין דבקרא אחר כ’ והיו לאות וגו’ ולא מידכר הקשירה”.
תשובות והנהגות כרך ב סימן כה” ולפי זה למעשה בחולה יכול לקשור עבורו איש אחר גם בשל יד כשלוחו, ועל ידי אשה גם לשיטת ר”ת שאשה לא תקשור, אולי רק החלק דמעשה הקשירה לא קיים, שיש מצוה במעשה הקשירה בשל יד אבל י”ל שאכתי יש מצוה מה שמונחין בזרועו וזה מתקיים גם בנעשה הקשירה ע”י אשה וצ”ע בזה, ולפי זה להמצוה בשל יד במעשה הקשירה לר”ת אפשר שלא מועיל כשאשה קושרת שלא שייכת להמצוה, וכמו שבהג”מ מצדד כן, אבל להלכה לא קי”ל כר”ת דיחידאה היא (וכמ”ש בביה”ל ר”ס י”ד), ולכן בחולה כשאין עצה יש להקל לקשור ע”י אשתו, ואם ממשמש להזיזם למקומם בודאי מועיל, אבל לכתחילה נראה שטוב לדקדק שאשה לא תקשור לו תפילין של יד. ולענין ברכה כשאחר מניח לו נראה שנשאר הנוסח להניח, וכעין זה במחבר א”ח סימן ח. (ס”ק ו’) ולהלן ס”ס קנ”ט דלא משנין הנוסח ע”ש, וכ”ש כאן נראה שיברך בשל יד להניח ולא ישנה”.
