Question:
I was in my synagogue replacing the light fixtures in order that people can have an easier time studying with new bright lights. I brought my tallest ladder, but it still was not tall enough for me to reach the ceiling, so I put the ladder on a table to get the few extra feet that I needed in height. some man studying there started yelling at me in front of everyone to get down bec a table is like an altar… I ignored the man and finished doing the lights. Later I asked my friend and he said that in this situation what I did was ok, and I have who to rely on. The original man keeps telling me that I did a sin… (He wont stop telling me and everyone that he sees). I was wondering if I did a sin or not and can you please provide sources for me. Also, would it make a difference if I stood on an empty table to put the light fixtures in with no ladder vs. a ladder on a table?
Thank you so much!
Answer:
Hello,
What the man was telling you has some validity, that there is an inyan not to stand or sit on a table, because Shulchan domeh lmizbeach (a table is considered like an alter). This inyan is not based in halacha, rather in kabbalah, and many people are careful about it. However, everything has to be taken into proportion, and embarrassing someone in public, which is considered like killing him, is brought numerous times in the gemora. Therefore even if the person is right, he was wrong for taking the inyan out of proportion. Additionally, the poskim say that not standing or sitting on a table is only when it is not being done for a constructive purpose. You were standing on the table for a very good purpose. Even on the mizbeyach in the Bais Hamikdash, the kohanim stood on it when they had to. Therefore, don’t get nervous over this person’s overreacting, we means well, just a little misguided.
Best wishes
Sources:
- א) ס’ חסידים (סי’ תתק”כ, הגי’ לפי הפירוש שם) – “ילד אחד עמד לפסוע על השלחן שאביו היה משים תדיר ספריו עליו ולא יחדו רק לספרים לבד ובכל יום ספרים עליו ורק כשרצה לאכול עליו לחם לקח הספרים מעליו עד שאכל ועמד הילד על השלחן וירד ונחתך כף רגלו בסכין, אמר אביו פשעי גרם שהנחתי לבני לפסוע על השלחן שהיו עליו ספרים”.
- ב) רבבות אפרים (ח”ג סי’ תפ”ו, ח”ו סי’ צ”ה [לשונו מובא לעיל]) – “נכנסתי לבקר אצל אחד וראיתי שישב על השולחן. והסברתי לו שהיום השולחן דומה למזבח, וע”ז מקריבין קרבנות, ועל השולחן שמים ספר ללמוד, ואין זה מן הכבוד לשבת עליו. ושמע לי וירד, ונראה דיש לנהוג כבוד בשולחן”.
- ג) (שאלת רב ח”א פרק י”א אות ד’) – “איפה המקור שאסור לשבת על שולחן מפני שדומה למזבח, והאם זה גם בשולחן שאין אוכלים עליו, דשמעתי שהטעם הוא משום שאוכל כדי לקבל כח לעבוד ה’. תשובה: בספרי קבלה“.
- ד) שלחן הטהור (ראטה, מאמר תיקוני והנהגות השלחן דף קל”ג ד”ה ותראה) – “אמרו שאסור להרוג כינה על השלחן. וכן נכון שלא ליתן עליו מסרק כלל, וכן לא ישב ולא יעמוד על השולחן, וגם לא יניח בניו הקטנים שיעמדו על השולחן, וגם קיבלתי כי זה סכנה ח”ו, והכל בשביל ששלחן דומה למזבח וצריך להתנהג בקדושה, ואז שולחנו מגין עליו מכל רע בזה ובבא, ויקויים בו תערוך לפני שלחן (תהלים כ”ג, ה’)”.
- ה) ברכת יהודה (ח”ד או”ח סי’ י”ז) – “מ”ש שם להקל בזה לשבת ע”ג השלחן שלא בשעת אכילה, לא כן אנכי עמדי. אלא שיש איסור בזה בכל אופן, אף שלא בשעת אכילה. וכן מוכח … המורם מכל האמור: מ”ש הפוסקים שלא לנהוג בדבר של בזיון על השלחן כגון להרוג כינה ע”ג, או לשבת על השלחן, הוא אף שלא בשעת האכילה, אא”כ יש צורך בדבר, וכן הוא מנהג העולם”.
