For donations Click Here

Nails – Pregnancy and Shabbos

Question:

  1. If one has has a fingernail which is mostly off on Shabbos and one’s wife is pregnant, can one pull it off similar to the heter of one who the nail is causing him pain?
  2. Also, if it fell off, would it be permitted for him to pick it up and put it in the bin despite the fact that it is muktza since it is dangerous?
  3. Would these halachos also apply if ones wife is not pregnant but pregnant women may come into his house over Shabbos?
    Thank you.

Answer:

Hello,

  1. Although numerous poskim permit[1] pulling off a nail which is mostly off, and causing the person pain, using one’s fingers, this is specifically when it is causing pain. This, however, only applies when the person is actually in pain. The nail is not causing you pain because your wife is pregnant, you are afraid that it might fall off and she might walk on it, that is not considered being in pain. Therefore, this heter would not apply here.
  2. You can sweep it up with a broom, etc, in a way that will be “tiltul min h’tzad”, but not directly with your hand. The reason is, because it is questionable[2] if spiritual harm, is included in the heter of moving a dangerous item with one’s hands. Secondly, even when there is a physical danger, the heter to move the muktza directly, the poskim[3] say that this is when there are numerous people that can get hurt. However, when it is a private place and only one or two people can get hurt from it, it is preferable to move it indirectly. In our instance, the danger is only to your pregnant wife, and not to anyone else. Another consideration is that, since the only person that would be affected by the nail is you wife, and it is possible to warn[4] her to be careful not to step in the specific place of the nail, then the heter of moving the muktza directly it would not apply.
  3. The previous answer will also apply here.

Best wishes

Sources:

 

[1]  ח”א (כלל כ”א סעי’ ד’) – “צפורן שפרשה רובה וכן ציצין שהם כמין רצועות דקות שפרשו מעור האצבע סביב הצפורן כלפי מעלה ומצערין אותו, מותר ליטלן בידו אבל לא בכלי, דכיון דפרשו רובן הם כתלושין, ובמקום צער לא גזרו רבנן (ש”מ). אך כיון שנחלקו הפוסקים בציצין מה הוא כלפי מעלה, ולכן אפילו פרשו רובן, אסור ליטלן אפילו ביד”. קיצור שו”ע (סי’ פ’ סעי’ נ”ה) – “ציצין שהן כמין רצועות דקות שפירשו מעור האצבע סביב הצפורן, אסור להסירן בין בכלי בין ביד בין בשינים. וצפורן שנפרש רובו וקרוב להנתק ומצערו מותר להסירו ביד אבל לא בכלי, ואם לא פירש רובו אסור להסירו אפילו ביד”. קצות השלחן (סי’ קמ”ג סעי’ א’, ס”ק ג’). אז נדברו (ח”ז סי’ ל”ב, ברית עולם גוזז אות ה’). ששכ”ה (פרק י”ד סעי’ נ”ד [דפו”ח, סעי’ ס’], הע’ קמ”ז’ קובץ הלכות (שבת ח”ב פרק מ”א סעי’ ז’, סוף הע’ ז’) – “דנקטינן כהחיי”א ודעימי’ דדין פירש למעלה קאי דוקא בציצין ולא בצפורן, ארחות שבת (פרק י”ז סעי’ ה’, הע’ ח’).

 

[2] הגריש”א זצ”ל (בית היין [זיסו] עמ’ קמ”ז, קובץ תשובות ח”א סי’ ל”ה) – “שאלתי את פי מו”ז מרן רבינו הגרי”ש שליט”א [זצ”ל] והשיב לי, דהכלל בזה הוא אם זה היזק או דבר המפריע לרבים ודאי הכא בכלל הלכה זו והיתר זה של הרמ”א. אבל הדגיש שצריך שיהא זה מקובל לרבים כהיזק ולא שכל אחד יחליט לעצמו שדבר זה הוא מזיק. וא”כ הנכון דלתמונת תועבה כיון דבעיני רבים זה דבר המזיק וכך מקובל הדבר פשיטא שהוא בכלל ההיתר של הרמ”א הנ”ל. אבל בנידון הציפורניים הורה מו”ז שליט”א [זצ”ל] כיון שכתב היש”ש חולין (פ”ח סי’ י”ב) דמה שהזהירו משום רוחת כולם לא שכיחי האידנא ונקט כן המג”א להלכה. ועי’ בארצוה”ח (סי’ ד’ ארץ יהודה ס”ק ד’) מה שהאריך בזה. אף כי ברור הדבר שלמעשה אין להורות כן ולהקל, מ”מ במקום הנוגע לטלטול מוקצה ולחוש עליו משום היזק יש להחמיר כהני דעות. ואעפ”כ שמקובל אצל רבים כדבר המזיק. מ”מ לא יקל לטלטלו בידיו אלא יסירנו בדבר אחר כגון מגבת כו’ ודי לך בזה, (דאין זה נקרא עובר עליו אלא כשעובר עליהם להדיא. דאין לך אלא מה שאמרו חז”ל וכמו שמצינו שהתירו הפוסקים לעבור על ציפורניים היכא שכבר עקרו הציפורניים מקומם שנפלו שם ודו”ק)”. חוט שני (ח”ג פרק נ”ב ס”ק א’ אות ד’, עמ’ ק”ח) – “ודע דכל מה דאמרינן לענין הזיקא, הוא דוקא הזיקא שבדרך הטבע וכנ”ל, אבל היזק רוחני של רוח רעה וכדו’ אין זה בכלל התירא מחשש שיזיקו, ולכן אם נפלו בערב שבת צפרניים במקום שהולכים בו, אסור לסלקם בשבת למקום אחר אא”כ יטלטלם באופן המותר”.

 

[3] רמ”א (או”ח ס’ ש”ח סעי’ ו’) – “ואם נשברו במקום שיכולים להזיק, כגון זכוכית שנשברה על השלחן או במקום שהולכין, מותר לטלטל השברים כדי לפנותן שלא יוזקו בהם”. ערה”ש (סעי’ כ’) “דבמקום נזק רבים לא גזרו רבנן מיהו טוב יותר לקבצן ע”י מטאטא שקורין בעזי”ם או מכנפים של עופות העשוים לטאטא וזה מותר אפילו שלא במקום נזק ידוע כגון שברי כלי חרס וכיוצא בזה דזהו טלטול מן הצד לאיזה צורך דמותר”.  מ”ב סי’ תקי”ח ס”ק כ”א “כדי שלא יזוקו בו. וכההיא דלעיל סימן ש”ח סי”ח לענין קוץ בר”ה. ומיהו התם לא הצריכו טלטול מן הצד משום דהוא הזיקא דרבים”. וע’ ביה”ל שם ד”ה אלא “דסימן ש”ח הנ”ל בס”ו בהג”ה ומקורו מכלבו דשברי כלים במקום שיכולין להזיק כגון זכוכית שנשברה על השולחן או בבית במקום שהולכין מותר לטלטל השברים ולא הצריך שם טלטול מן הצד ואפשר … לומר דאם נחמיר בכאן כהפוסקים דאף לרבינא צריך לשמוט דוקא ה”ה גם שם כן ואפשר דכלבו כתב שם עיקר הדין ואגב שיטפיה לא נחית שם לבאר הפרטים. וכן מצאתי שם בעולת שבת שכתב ומיהו אם יכול ליטול הזכוכית ע”י טלטול מן הצד לא יטלטל להדיא עי”ש וצ”ע”.

[4] הגרשז”א זצ”ל (ששכ”ה פרק כ”ה הע’ מ”ב [דפו”ח, הע’ מ”ו], שולחן שלמה ס”ק נ’, רפואה ח”ב עמ’ רנ”א) – “ורבים לענין זה נקרא כל שיש במקום יותר משנים, ואפילו בבית היכא שיש חשש שאחד מהם ינזק. דכיון שמצינו בכמה מקומות בש”ס דרבים היינו שלשה, מסתבר דבדרבנן יש להקל בכה”ג דשכיח הזיקא, אך אם כל האנשים העלולים להנזק נמצאים במקום אחד ואפשר להזהירם לבל יכשלו, אסור לעבור על שום איסור דרבנן. ובבית שתינוקות מצויין ומטפחין, גם כן חשיב כרבים. אמנם בבית סתם לא מצוי החשש של רבים, כיון שאפשר להשגיח עליהם”.

 

 

 

 

Join the Conversation

2 Comments

  1. I assume you mean that the heter will NOT apply here (end of “1”). Correct?

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *