To Donate Click Here

meat fork in dairy toast

Question:

I toasted bread with butter. I started to take it out of the toaster [the toast was definately yad soledet] with a metal aino ben yomo fork, but immediately realised my mistake before the fork penetrated the toast more than a drop. The part of the fork that penetrated is definately less than 1\60 of the entire toast. The entire fork is definately more than 1\60. What is the status of the toast? Should I at least carve out the part which the fork penetrated? What is the status of the fork? I would really appreciate reasons and sources if you can.

 

Answer:

Hello,

The fork needs koshering, but the bread may be eaten. The fork is a meaty fork that now has milky blios, in its teeth, therefore they need to be koshered. The taste of the dry bread does not spread equally to the whole fork to say that they are botil bshishim, therefore it needs koshering. The bread on the other hand, since the fork was an aino ben yomo, b’dieved it did not make the bread fleishig, therefore it may be eaten.

Kashering the fork should be pretty easy. Wait 24 from when you stuck it into the bread, it should be clean, and you may stick in into a bubbling urn. You can do one side and then the next. Rinse it off with cold water, and it’s done.

Best wishes

Sources:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צד סעיף ד אם אין הכף בן יומו, הקדירה והתבשיל מותרים והכף אסור לכתחלה, בין עם בשר בין עם חלב. ומ”מ בדיעבד אינה אוסרת, כיון שלא היתה בת יומא. ” וכן ע’ שם סעיף ז “בשר רותח שחתכו בסכין חולבת, כל החתיכה אסורה אם אין בה ששים כנגד מקום הסכין שחתך הבשר. אבל אם אינו בן יומו, או אם אינו יודע שהוא בן יומו, אינו אוסר אלא כדי קליפה. הגה: וכל זה בבשר רותח בכלי ראשון, ואז אם הסכין בן יומו ואין ס’ בבשר נגד הסכין הכל אסור, ואף הסכין צריך הגעלה. אבל אם הוא כלי שני, הבשר צריך קליפה; והסכין, נעיצה בקרקע (ארוך כלל ל”ו), וכן נוהגין. ואפילו אין הסכין בן יומו, יש לקלוף הבשר מעט משום שמנונית הסכין (טור וב”י בשם סמ”ק)”. וכן ע’ סימן קה סעיף ה “במה דברים אמורים שאין הצלי אוסר אלא כדי נטילה, בירך עם גידו וכיוצא בו, דבר כחוש שאין בו כח לפעפע בכל החתיכה; אבל גדי שמן שצלאו בחלבו, אם אין בכל הגדי ששים כנגד כל החלב שבו, אסור לאכול אפילו מראש אזנו, שכיון שהוא שמן מפעפע בכולו. אבל אם הוא כחוש, אף על פי שאין בו ס’ כנגד כל החלב שבו, אינו אוסר אלא כדי נטילה, שהחלב של בהמה כחושה כחוש הוא בטבעו ואינו מפעפע. ואפילו חתיכת האיסור כחושה וחתיכת היתר שנצלית עמה שמינה, האיסור מפעפע בכולה. וכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה בצלי, אף על פי שיש בחתיכה ס’ לבטל האיסור, צריך נטילת מקום (מרדכי בשם כמה רבוותא וסמ”ק והגה”א ואו”ה כלל י”ד ואגור בשם מהרי”ל). הגה: וכל מבושל בלא רוטב, או אפוי, דינו כצלי בכל דבר (טור וב”י). וי”א דאין אנו בקיאין איזה מיקרי כחוש או שמן, ויש לאסור בכל ענין עד דאיכא ס’ (הגהת ש”ד והג”מ פט”ו ואו”ה וסמ”ק ואגור בשם מהרי”ל). ואפילו איכא ס’, צריך נטילת מקום (ארוך), והכי נהוג. ודווקא באיסור חלב או שאר איסור דשייך בו שמנונית, אבל באיסור דלא שייך ביה שמנונית, והוא בודאי כחוש, אינו אוסר רק כדי נטילה. (כך משמע בב”י)”.

 

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *