Question:
My wife and I keep our double stroller outside of our back door all week because we have a small home, and it is hard to bring it inside. So, it sits in the back yard, and we can easily put the kids in the stroller when bringing them to shul. However, in the fall months, lots of leaves are falling in our back yard. So, by Shabbos morning there are leaves on the stroller.
- I read that leaves, sticks, etc… are muktzeh (mechamat gufo), and they cannot be moved. Is there a proper way to move the leaves off the stroller on Shabbos?
- Related: On Sukkos I also find leaves on Yom Tov and Shabbos on the table in the Sukkah. Is there a proper way to brush these off?
Answer:
Hello,
What you read is correct, the leaves are muktza, and we may not move them in a regular fashion.
- For the carriage, there are a number of options. The best thing is to tilt the carriage, or turn it over so that all the leaves fall off by themselves (called niur- shaking off the muktza item[1]). Alternatively, the leaves can be brushed off using one’s elbow, as that would be tiltul b’gufo, and permitted. [2]If this doesn’t work for you, the leaves may be brushed off using a towel, or some other item, but not directly with your hands, (tiltul min hatzad letzorech daver ha’muter).
- To brush the leaves off the table, you can use the option of brushing them off via a different object. As a side point, this is the way that crumbs should be cleared from the table after the Shabbos meal. After the, meal is over, the crumbs are no longer considered human food, and therefore considered muktza. Therefore, the correct way to sweep up the crumbs after the meal is by using a napkin[3] or knife, but not one’s bare hand. Additionally, they should be swept into another napkin etc., so that the person himself is not moving them.
Best wishes
Sources:
[1] שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שט סעיף ד, “שכח אבן ע”פ חבית, או מעות על הכר, מטה חבית על צדה והאבן נופלת, ומנער הכר והמעות נופלים; ואם היתה החבית בין החביות, בענין שאינו יכול להטות אותה במקומה, יכול להגביה כמו שהיא עם האבן למקום אחר להטותה שם כדי שיפול מעליה. ואם הניחם עליה מדעתו, ע”ד שישארו שם בכניסת השבת, אסור להטות ולנער. וי”א דאפילו הניחם שם ע”ד שישארו שם בכניסת השבת כדי שיטלם בשבת, מותר להטות ולנער בשבת; ולא אסרו אלא במניחם ע”ד שישארו שם כל השבת. הגה: ואז אפילו נטל האיסור משם, אסור לטלטל הכלי דמאחר שנעשה בסיס לדבר האסור למקצת השבת, אסור כל השבת כולה; וכן בכל מוקצה. וכן לקמן סימן ש”י. אם אדם הניח דבר מוקצה על של חבירו, לא אמרינן דנעשה בסיס לדבר האסור, דאין אדם אוסר של חבירו שלא מדעתו (א”ז). וע”ש במשנה ברורה ס”ק יז “יכול להגביהה וכו’ – דהרי הוא רק טלטול מן הצד כיון שאינו מטלטל המוקצה להדיא רק עם ההיתר וכונתו ג”כ בשביל שהוא צריך לההיתר וכנ”ל ודבר זה שרי כדלקמן בשי”א ס”ח ואפ”ה ברישא כשהיה אפשר לו בניעור צריך ניעור דוקא”.
[2] שולחן ערוך אורח חיים סימן שיא סעיף ח “טלטול מן הצד לצורך דבר המותר, מותר. הלכך צנון שטמן בארץ ומקצת עליו מגולים ולא השריש וגם לא נתכוין לזריעה, נוטלו אף על פי שבנטילתו מזיז עפר ממקומו, ואף על פי שהוסיף מחמת לחות הקרקע, מותר. הגה: ואפי’ הניחו שם מבע”י להיות שם כל השבת, דאין באוכלין משום בסיס לדבר האסור (כל בו). וטלטול בגופו אפי’ לצורך דבר האסור, מותר; הילכך קש שעל המטה, דסתמו מוקצה להסקה, מנענעו בגופו; ואם הניח עליו מבע”י כר או כסת, מנענעו אפילו בידו שהרי הכינו מבע”י לשכב עליו; (וכן אם חשב לשכב עליו). (ר”ן ס”פ במה טומנין).
[3] וס’ טלטולי שבת פי”ט הערה7, וכן ארחות שבת פרק י”ט הע’ קצ”ו “נראה שבזמן הסעודה רגילים בני אדם לאכול גם פירורים שאין בהם כזית, ואפילו פירורים דקים, ולכן בזמן הסעודה אין פירורים אלו מוקצה. אמנם לאחר הסעודה אם בא לנקות הפרורים ממפת השולחן או מהקרש של חיתוך החלות יש לעיין אם מותר לעשות זאת בידים ]כשאין בזה היתר מדין גרף של רעי[. ולכאורה יש להחמיר בזה”.
