Question:
I would like to start a small food business in my home, without a hechsher. But I do keep strict kosher. Is this considered causing other people to sin, if they will buy food from me without my having a hechsher?
Answer:
Hello,
All poskim agree that such a business should get a hechsher. Even though you keep strictly kosher, however things come up, and at times you can’t get what you want with the better hechsher, which causes you to compromise. At times things happen in the kitchen, and the person preparing the food may not even realize the issue, or at times there is pressure from the customer... I once heard from a Rov, in an area where there are numerous people who cook and bake at home, without a hechsher, “don’t buy from these places… they ask me their shailos…”.
This however is not your question, you want to know if it is halachically lifnei iver to sell it to the public, when they don’t know who you are. There answer is that there is controversy about this, see sources.
Regardless of whether or not it is technically lifnei iver, it is definitely not recommended for anyone who keeps decent kashrus standards, and would not just buy any product as long as it has some sort of hechsher, to buy a product that has no hechsher at all. See attached link
Hashem should send you all the parnossa that you need.
Sources:
(מנחת שלמה ח"א סי' ל"ה אות ד') – "שהנותן לחברו דבר מאכל בכה"ג שהמקבל היה צריך מן הדין לשאול אותו תחלה אם הוא כשר או לא, או אם הפירות שהוא נותן לו הם מתוקנים מתרו"מ או לא, דחייב הנותן בכה"ג להקדים ולומר לו שהפירות הם מתוקנים אף על פי שאין המקבל שואלו על כך כדי שלא יכשילנו באיסור זה שהוא אוכל מבלי לברר תחלה אם מאכלו כשר או לא, ועוד יותר מזה נלענ"ד דבכה"ג שהנותן יודע שהמקבל אינו מכירו ומעיקר הדין הי' אסור לו לאכול מפירותיו עד שיברר תחלה אם הנותן הוא אדם כשר שאפשר להאמינו, דיתכן שאסור בכה"ג להאכילו אף על פי שהנותן יודע בעצמו שהוא כשר ופירותיו מתוקנים וגם אומר בפירוש למקבל שפירותיו הם מתוקנים, כיון שהוא סו"ס מכשיל את המקבל בזה שהוא אוכל אצלו באופן שמצד הדין אסור לו לאכול מפירותיו עד שיברר תחלה שהוא נאמן". וכן הוא דעת הגר' י. ברקוביץ שליט"א.
שבט הקהתי (מה טובו גליון י"ב עמ' קי"ט) – "שאלה: בירושלים בפרט יש הרבה בני תורה שנשיהם מכינים אוכל בביתם למכירה, לפעמים מוכרים את זה בחנות לפעמים בפתח של בית מדרש כגון עוגות וכדומה ולפעמים מכינים אוכל לשבת למכירה ששולחים, נשאלתי למעשה במה סמכו אלו שעושים כך ולא לוקחים משגיח, אם הרמ"א ריש סימן קי"ט פסק כשקונים אוכל מוכן צריך לדעת שהוא מוחזק בכשרות, ושאלו אותי מדוע לא עוברים על זה לפני עור אלו שמכינים את האוכל. תשובה: אם יודעים מי עושה קיל טפי".
חיי הלוי (מה טובו גליון י"ב עמ' קצ"א) – "ומה ששאל מע"כ במה שיש בני תורה שמוכרים בבתי מדרשות עוגות וכדומה שנעשה בביתם בלי משגיח, ולכאורה הלא כתוב ברמ"א (יורה דעה סימן קי"ט סעיף א') דיש אומרים דאפילו ממי שאינו חשוד רק שאין מכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש לחוש לאיסור עיי"ש, וכתב מע"כ דלפי זה לכאורה המוכרים עוברים על לפני עור. אכן לענ"ד נראה דאין בזה שום חשש, הגם דודאי צריך להנהיג של ימכרו מאכלים הנעשים בלי השגחה, [ובאמת כן הוא נהוג במקומינו], אבל למעשה האיש החרדי העושה המאכלים ויודע שהוא כשר ודאי אינו עובר על לפני עור, דיש סברא דכיון דלפי המציאות אין מוכרים מאכלים כאלו רק מבתים חרדים, ובאמת אין חשש כלל, אכן למעשה כבר אמרו גדולי הוראה שכל דבר שנעשה למסחר צריך להנהיג שיהיה בהשגחה".
