Question:
If someone is temporarily in a different community, which uses a different baseline for calculating a particular zman, does the person need to follow the local calculation, can the person choose what they want to do, or do they need to follow their customary calculation?
For example, suppose that one normally calculates misheyakir as 52 minutes before sunrise during the summer in Yerushalayim. If one is in a community that uses 60 minutes before sunrise during the summer for calculating (which leads to an earlier time for misheyakir), can one put on tallis and tefillin with a bracha and say Shema at the time used by the local community or should he wait until the time he normally uses? Similarly, if one is in a community that calculates misheyakir using 40 minutes (which leads to a later time for misheyakir), can he put on tallis and tefillin with a bracha and say Shema at his normal time or does he need to wait until misheyakir as calculated by the local community? (This isn’t about, for example, whether one needs to follow Rabbeinu Tam if they’re in a community that does so, which is a debate about whether to calculate based on stars or walking 4 mil - this is about when everyone fundamentally agrees on the ‘equation’ they just disagree on the baseline input number.)
Does the answer change based on whether one is davening with a minyan or b’yechidus and does the answer change based on whether the zman is related to a d’rabanan obligation or a d’oreisa obligation?
Answer:
Hello,
If you are in public, you take on the chumras of both the place you came from, (because that is your minhag, and you don’t plan on staying there) and the chumras of the place you are in, (in order not to make a machlokes, that you are doing differently than them).
When in private, and outside people will not know about it, you can do like the minhag of your hometown.
Best wishes
Sources:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תסח סעיף ד' "ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, לא יעשה בישוב מפני המחלוקת; אבל עושה הוא במדבר. וההולך ממקום שאין עושים למקום שעושין, לא יעשה. ונותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ואעפ"כ לא יתראה בפניהם שהוא בטל, מפני איסור לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת. וכן מי שדעתו לחזור למקומו, נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר, והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו, מפני המחלוקת."
משנה ברורה סימן תסח ס"ק יד "כללו של סעיף זה לפי דעת מ"א וכמה מפרשים שהחליטו כמותו להלכה הוא כן. כשאדם הולך מעירו לעיר אחרת ובעירו נהגו להקל באיזה דבר ובעיר שבא בה מחמירים בזה אם אין דעתו להשתקע בעיר הזאת בתמידות אינו חל עליו חומרי מקום זה מעיקר הדין ויכול לנהוג להקל כמנהג מקומו בצנעא בתוך ביתו אבל בפרהסיא אין לו להקל מפני המחלוקת. וכ"ז בדברים שאפשר לעשותן בצנעא ולא יתודע לאנשי המקום אכן בדברים שא"א לעשותן כ"כ בצנעא כמו מלאכה אין לו לעשות אף בצנעא בתוך העיר אלא יצא לשדה חוץ לתחום העיר ושם יוכל להקל כמנהג מקומו. ובדעתו להשתקע חל עליו מנהג המקום תיכף כשבא לתחום העיר ואפילו אם ירצה אח"כ לצאת חוץ לתחומה של עיר ולהקל כמנהגו אינו רשאי שכבר חל עליו מנהג מקום זה כיון שבא לכאן לקבוע מקומו. וכן ה"ה אם מנהג מקומו להחמיר והלך למקום שמקילין תלוי ג"כ בזה דאם דעתו להשתקע שם נפקע ממנו חומרת מקום שיצא משם משבא למקום החדש ומותר לו להקל כמנהג אותו המקום ואם אין דעתו להשתקע במקום זה עדיין לא נפקע ממנו חומרי המקום שיצא משם ואסור לו להקל באותו דבר כמנהג המקום הזה ומ"מ אין לו להתראות בפני אנשי אותו מקום שיכירו בו שאינו נוהג כמוהם מפני מחלוקת אלא יחמיר בצנעא ועתה נבאר בפרטיות":
