Question:
Rabbi,
I have a practical question: If a man passes without a son, who would be preferable to say Kaddish for him:
- A son-in-law who is a Kohen with both parents still living
- A grandson who is a Kohen with both parents still living.
A grandson who is a Yisrael with both parents still living.
- A son-in-law who is a convert and therefore has no Halachic parents.
- Another option, if so, what?
Thank you!
Answer:
Hello,
The general minhag is that a person who has parents does not[1] say kaddish[2] regardless whether the person is a Kohen or Yisroel. The reason being that it is like he is showing that they already passed on, (which in a way is al tiftach pe l’Satan”) or that the son is waiting for them to pass on. If the parent however doesn’t mind then it is permitted, however it is not the generally not done. Therefore, the first 3 options aren’t really applicable.
What would be best, if applicable, is that the niftar’s brother should say kaddish. If that isn’t applicable then the son-in-law[3] that is a convert should say the kaddish, being that he doesn’t have halachic parents that would require him to say kaddish, (although he can if he wants to).
The grandchildren however can daven for the amud as the chazzan, which is also big illuy nishoma. And the biggest illuy nishoma is to learn Torah[4] , for the merit of his neshoma, and especially[5] if it is learned publicly.
Another thing that everyone can do is to give tzedakah.
His neshoma should have an aliya
Sources:
[1] מטא אפרים דיני קדיש יתום שער ד' אות ג' וז"ל "ומפני שתיקנוהו ליתומים אין נוהגים לאומרו כלל מי שיש לו אב ואם שמא יקפידו משום אל יפתח אדם פה לשטן ויאמרו אתה מקוה למיתתנו. לפיכך אם אין אביו ואמו מקפידין בכך יכול לאומרו אפילו מי שיש לו אב. ואם אם אין שם אבלים י"ב ומכל מקום אין לעשות כן אם יש שם אחר שאין לו אב ואם".
[2] ולומר קדיש אחרי פטום הקטורת, למרות שיש בזה דעות,. ע' (דברי סופרים ס' שע"ו סוס"ק מ"ט) שלא יאמרו כיון שהוא ימיוחד ליתומים, אין לאומרו. וע' ע' בפתחי תשובה יורה דעה סימן שעו ס"ק ד כ' "וזה דוקא קדיש יתום אבל קדיש דרבנן יכול לומר. כן כתב בתשו' אבן שהם סי' ך' ע"ש", וע' נטעי גבריאל אבילות פמ"ג ס"ק י, שמביא כן מכמה אחרונים.: שו"ת בצל החכמה חלק ד סימן כב אות י' וז"ל "ברם כל זה בנוגע לאמירת קדיש יתום, אבל לענין קדיש דרבנן ומכש"כ לענין להתפלל לפני התיבה כש"צ ביום השנה לפטירת אחיו אין מקום לקפידה בחיי אביו ואמו, עיי' פ"ת (יו"ד סי' שע"ו סק"ד) ומ"ב (סי' קל"ב סקי"א). ובזה גם אם מקפיד האב יש להגיד ולהסביר לו כי אין בזה מקום לקפידה כלל ושכן עמא דבר, ועיי' שו"ת לבושי מרדכי (עדחהשו"ע סי' ער"ב) ושו"ת דודאי השדה (סי' נ"ה) ועוד אחרונים בזה". ולא כתבתי אותם בפנים כיון שהמנהג הוא שמי שיש לו הורים שלא לומר אפי' קדיש דרבנן בתוך התפילה.
[3] שו"ת זרע אמת ח"ב ס' קמ"ח וז"ל, "והיה אפשר לומר דכיון דזה הזקן שמת הניח בנות נשואות יאמרו בעליהם קדיש בשבילו לפי טעם כבוד, דהא קי"ל דחתן חייב בכבוד חמיו כמ"ש כי"ד סימן ר"מ ע"ש. מ"מ הדבר צריך לי תלמוד. ויותר אני נוטה שיאמר אחיו קדיש כיון שחייב להתאבל עליו".
[4] ס' סוכת שלום כלל א' אות ד' וז"ל "המעולה יותר לזכה הנשמות להוציאן מכל מדורי גהינם ולהאיר להם נתיב, גם לילך בדרך המלך אל הגן עדן, והוא לימוד תורה הקדושה בעד נשמתן, (כיון שאין מצוה שוה לעסק התורה)...
[5] שם עמ' 80.
