Question:
I am aware that most poskim and rabbonim allow saying hagomel on flying by commercial plane. What I wonder is that whilst of course it says ovrey yamim, clearly this is based on the assumption there is some element of danger. Commercial flying nowadays contains less risk than driving and is not considered statistically `dangerous`. Just like someone entering a prison today is not in physical danger (in most western societies) so too flying. How can a Gomel be recited? At least it should be classified as a Sofek Berocho perhaps ?
Thank you
See here:
Per Distance Traveled: Commercial aviation has a fatality rate of approximately 0.003 deaths per 100 million passenger miles, whereas automotive travel has a rate of around 0.57 deaths per 100 million miles. This makes flying roughly 190 times safer per mile traveled.
Per Trip/Journey: The risk of dying on a single commercial flight is about 1 in 11 million passenger journeys. In contrast, the risk of a fatality in a car accident is approximately 1 in 83,000 passenger journeys.
Answer:
Hello,
What you are writing is indeed the view of those who don’t say Hagomel after flying. However, as you write, the minhag is to say it when flying. R’ Moshe Feinstein zt”l writes that the reason we say it when crossing the ocean is not necessarily because of the level of danger, but because when crossing the ocean, a person is in a situation where, without help, he cannot live there. Coupled with the fact that the boat occasionally malfunctions, we say Hagomel when traveling by boat. Similarly, a person cannot live high in the sky without the help of the plane. Therefore, the minhag is to say Hagomel after flying.
Best wishes
Sources:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן נט "הנה בדבר הנסיעה בעראפלאן אם צריך לברך הגומל כשהיה ביום שקט ובלא שום חסרון בהמכונה ולא אירע שום דבר בדרך, הוא ברור לע"ד שצריך לברך לא מבעיא להסוברים בסימן רי"ט סעיף ט' דהני ארבעה דחשיב בברכות דף נ"ד לאו דוקא שכן סברי רוב האחרונים וכן נוהגין כדאיתא במג"א סק"י ובט"ז סק"ז כתב שכן מסתבר, שודאי יש לברך דלא עדיפי מיורדי הים באניות לענין שכיחות הסכנה. אלא אף להסוברים בסעיף ט' דדוקא הני ארבעה, נמי יש לברך מתרי טעמי. חדא דהוא ממש כספינה דהוא נמי אינו הולך על הארץ, דזהו עיקר חלוק ספינה מדרכים דיבשה דהדרכים דיבשה אין עצם הליכה חלוק מישיבתו בבית שאם לא יארע כלום הרי לא היה שייך לחוש לכלום, אבל בספינה שהוא על המים הרי עצם ההליכה הוא ענין סכנה שצריך לינצל ממנה דהא במים א"א לחיות אלא זמן משהו בלא הצלתו מהמים ע"י שנמצא בספינה, ולכן כיון שאירע לפעמים שמתקלקלת הספינה ונמצא שאין ההצלה ברורה צריך להודות ולברך הגומל, וא"כ כ"ש בעראפלאן שגרוע ממים שאף רגע אחד אין יכול להיות באויר שודאי שישיבתו בעראפלאן הוא הצלה וכיון שאירע לפעמים שמתקלקל העראפלאן הרי נמי נמצא שאין ההצלה ברורה שלכן יש לו להודות בברכת הגומל". וע' פסקי תשובות ס' רי"ט אות ד' והערה 16.
