Question:
For years my wife and I have not been giving Maaser Kesafim. When we started working, everything went towards debt repayment and essential needs. Every once in a while, we did something nice, bought something nice, went on a date, but nothing extraordinary.
Now, we are still paying off even larger debt. A part of me feels that this is punishment for not giving maaser kesafim.
Whether that is the case or not, all of our money goes toward debt repayment, essentials and bills, as well as a little bit that goes towards saving for eventual needs such as children's future weddings or bar mitzvot and tefillin, and a few other savings.
I feel it is vital we start giving maaser kesafim, but I'm unclear if I'm still obligated or not. Additionally, should I go according to Shut Siach Nahum where he writes that you consider your essential finances living modestly and then calculate the maaser kesafim? What if I calculated that and I find that I can't pay maaser kesafim? Should I stop saving for things?
Answer:
My apologies, but I have never heard of the sefer. Regarding your question, although this idea appears in one of the Rishonim and the Kitzur Shulchan Aruch, there are those who delete it from the Kitzur, but l'maaseh, the halacha is not that way[1]. See source.
However, in your situation where you may not need to give maaser because you don’t have enough for your basic expenses, you can[2] do this.
Sources:
- [1] עי' בערוה"ש (סי' רמ"ט סק"ז) כתב, וז"ל, ובכלל ריוח נחשב רק הריוח הנקי, וכל ההוצאות שהיה לו על העסק וכו' ומנכה הכל וכו' , אבל הוצאות ביתו לא ינכה וכו' וע' בספר באורח צדקה (עמוד ש"ל) הביא מכתב מהגרשז"א זצ"ל, וז"ל, "כמדומני שכתבתי לך כדעת הערוך השלחן, וכתבתי שהאמת הוא כמו אלה שהשמיטו מהקיצור שו"ע את המלים 'חוץ מצרכי ביתו'. גם חושבני שכתבתי לך שיש אמנם דעה כזו בשו"ת אבקת רוכל, אך לא נקטינן הכי" ע"כ, וע"ש (עמ' ש"נ) משיעורי הגר"ש וואזנר זצ"ל, וז"ל, "הוצאות הבית שלו וב"ב כאכילה שתיה ומלבושים, נראה דהסכמת הפוסקים שמחויבים במעשר" ע"כ. וגן בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קל"ג אות ד'), וז"ל, "ויש דרך שני, והוא כנראה הסכמת הפוסקים, וכן דעת נוטה וכו' אבל הוצאות הבית שהוא וב"ב אוכלים ושותים וכן מלבושים וכו', זה הריוח שחייב במעשר", וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י סי' ו') בשם שו"ת בית דינו של שלמה (שאלה ט"ו) שלא ינכה הוצאות ביתו, דכן משמע מסתימת הפוסקים, דכל כה"ג הו"ל לפרושי בהדיא. והגם שהביא הכנה"ג מהר"ר מתתיהו טריויש שמותר לנכות, לא ידענא אי הרב בעל התשובה הוי בר סמכא כי לא נשמע ולא הוזכר בין הפוסקים המפורסמים עכ"ד. וכן ע' ס' קובץ פסקים על הל' צדקה עמ' שכ"ב " וכן שמעתי ממו"ר הגר"ש קמנצקי שליט"א להורות הלכה למעשה". וע"ש
- [2] וע"ע בלשונו בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' קל"ג אות ד'), וז"ל, ויש דרך שני, והוא כנראה הסכמת הפוסקים, וכן דעת נוטה וכו' אבל הוצאות הבית שהוא וב"ב אוכלים ושותים וכן מלבושים וכו', זה הריוח שחייב במעשר, מלבד אם מחזיק אורחים או יתומים שפשוט שאינו חייב לעשר על זה ע"כ. ובהג"ה שם כתב, וז"ל, ודרכי להורות, דבעלי פרנסה קטנים ומדחיקים עצמם לקיים מצות מע"כ, יעשו כהכנה"ג ויורידו הוצאות הבית וכו', אבל בעלי פרנסה גדולים, יחמירו לכתחילה כהברכי יוסף ע"כ
