Donations Click Here

Visible Bugs

What is the definition of a bug that is forbidden to eat. Let’s say the one can see a litte dot with the visible eye, but then if one were to take a microscope one could see that the little dot is really a bug–is that considered seeing with the visible eye?

Answer:

If the naked eye cannot discern the spot to be a bug, and it cannot be seen to be in motion, it is permitted to eat it.

Sources: Rabbi Shlomo Zalman Auerbach (Halichos Shlomo, chap. 4, p. 53, note 78) writes that a spot on an esrog, which to the naked eye is nothing more than a spot, but under the microscope is seen to be a chazazis, does not disqualify or reduce the quality of the esrog. He extends this principle to all areas of Torah law, which depend on human senses, for “the Torah was not given to Divine angels.” A similar principle is stated in Iggros Moshe (Yoreh De’ah, vol. 2, no. 146), and this is also the ruling given by Shevet Halevi (vol. 7, no. 122), who explicitly addresses the question of a black spot that looks innocuous to the naked eye, but is seen to be a bug under the microscope, and writes that if most people see nothing more than a black spot (with the naked eye), it follows that there is no prohibition. See also Shemiras Shabbos Kehilchasah, chap. 3, note 105, whose ruling is less clear cut on this point.

Join the Conversation

4 Comments

  1. לכבווד הרב שליט”א,
    אף שזה נכון לשיטת הגרש”ז אויערבך והשבט הלוי (וכנראה הגרש”ז חזר בהתירו שאינו מסכים להתיר בכל אופן – ראה למטה) – ובודאי יכול לסמוך עליהם – ראוי לדעת שזה לא מוסכם לדברי הכל. ובאמת כבר קדמו לסברא כעין זה בשו”ת בית אפרים (החדשות דף ח’) ובשו”ת צמח צדק (החדשות יו”ד ס’ צ”ב בסוגריים) לגבי תולעים במים שאינם נראים כתולעים רק כמין חוטים דקים וי”ל שהם התחלת ריקום של דגים שפרים בים. דמכיון שרוב דגים בנהרות טהורים י”ל דרובא כפריש ומותר לשטות המים אף שהם בפנים. אכן, עיין בדרכי תשובה (ס’ פ”ד ס”ק כ”ח ד”ה ועיי”ש) שמסיק בצ”ע בהיתר זה, והעלה דקשה לסמוך על סמך זה להתיר איסור דאורייתא, עיי”ש. וגם המהרש”ם (דעתו מובא במשמרת שלום ס’ פ”ד ש”ד ס”ק ח’ בא”ד ב’) פקפק בהיתר זה, דאולי בקי יכיר אם הם ריקום דגים או תולעים. ומסיק דרק יכול לסמוך להקל לשתות המים אחר ניסיון רב לסננן המים כמה פעמים, עיי”ש. ועיין עוד בדברי השמירת שבת כהלכתה (הנ”ל) שממשיך דאחר זמן אמר הגרש”ז שחזר בפסקו שנודע לו שהחזון איש חשש בזה להחמיר לאיסור תולעים. ועיין בספר ועלהו לא יבול (חלק ב’ יו”ד ס”ק א’) שמסביר טעם של הגרש”ז שחזר, שנודע לו (ע”י מומחה) שגם בעין בלתי מזויינת ניתן לראות תזוזה של הכנימות, ולכן חזר בפסקו והעלה שצריך להיזהר. אמנם, אם אי אפשר לראות תזוזה שלהם בעין בלתי מזויינת, לא היה איסור באכילתם, עיי”ש. ועיין בספר נזר החיים (דף שע”ה כללים נפרדים ס”ק א’) שמביא דברי הגר”ח קנייבסקי שליט”א שמסביר כוונת החזון איש דודאי כל דבר שלא נראה לעיניים לא אסרה תורה [וכמו שכתב בספר מעשה איש (חלק א’ עמ’ כ’) שמביא מעשה שהחזון איש אמר “היכן כתוב בתורה שצריך לבחון בזכוכית המגדלת?”] ואין זה נקרא תולעים, אבל שם (בענין הכנימות) מיירי שרואים אותם היטב אלא שאין ניכר חיותם ורחישתם רק נראים כביצים וזה ודאי אסור, עיי”ש, ולא כדעת הגרש”ז אויערבך והשבט הלוי.
    וגם שמעתי שהגרי”ש אלישיב שליט”א חשש להחמיר בזה כדעת החזון איש.

    כל טוב
    יהודה בצלאל שפיץ
    נו”נ בכולל הלכה אור לגולה שע”י ישיבת אור שמח
    ירושלים.

    1. יישר כח על המקורות. השאלה היא אם יהיה מי שיחמיר באופן שלא נראה לעין (של אדם בעל ראיה רגילה) אלא נקודה בלבד, ורק תחת זכוכית מגדלת ניתן לראות צורת בעל חי. גם מי שיחמיר על “חוטים דקים”, הרי ששם יש לחוט חזות של תועלת, ורק שיש להכריע ע”פ רוב שהוא דג, ובזה שמא אין “להתיר” על פי רוב, ואילו כאן אין שום חזות של בעל חי, ושמא כו”ע יודו שיש להקל. השאלה של הכנימה היא שאלה של תזוזה, אולם באמת צ”ע לחלק בזה אם סו”ס לעין רגילה אין שום חזות של בעל חי.

  2. יישר כח על תשובתך המהרה, אבל רציתי לברר שכוונתי הוא לומר שזה בדיוק השאלה שכתבתי להאיר – דלפי כמה פוסקים השאלה רק תלוי בראית עין – ולכן אף אם רואה רק נקודה שחורה – מכיון שהעין יכול לשלוט שיש משהו שם – צריך להחמיר ולחשוש שהם באמת התולע – וזהו דעת החזון איש וגריש”א והגרח”ק. אולם הגרש”ז והשבט הלוי סברו דגם תלוי בריחשתם. ועיין בקובץ אור ישראל (חלק כ’ במאמר של הרה”ג מ”מ ווייסמאנדל שליט”א ס”ק ב’) – דאף שמחמיר מאד בהענין – העלה דיש מקור לסברא זו, דנבע מדברי רש”י במסכת עירובין (דף כ”ח ע”א ד”ה צרעה) והרשב”א (שו”ת חלק א’ ס’ ער”ה) שמדבריהם משמע ששרץ אסרו מטעם שנראה ע”י ריחשו שרוחש, עיי”ש. ולא היה כוונתי בכלל לדון בשאלה של אי תלוי בראית עיניים כלל – דבודאי פסקינן כדעת גדולי הדור שרק מפיהם אנו חיים דלא סמכינן על זכוכית המגדלת.
    וראוי לדעת מש”כ בשו”ת אגרות משה (יו”ד חלק ד’ ס’ ב’) שמסיק דדעתו נוטה יותר להקל לגבי הכנימות הנ”ל דאי אפשר להכריע לחומרא ולפרסם שיש איסור בדבר, שדבר שלא נראה למעשה להדיא לעינים אינו אסור ולכל הפחות אינו בחשיבות בריה, וזה נוסף ללימוד הזכות שמוזכר בערוך השלחן, ואסור להוציא לעז על דורות הקדמונים שלא הקפידו בדברים אלה משום שלא ידעו מהם, עיי”ש.

    כל טוב
    יהודה בצלאל שפיץ
    נו”נ בכולל הלכה אור לגולה שע”י ישיבת אור שמח
    ירושלים.

    1. יישר כח שוב, אבל ממה שכתבת משמע שמה שהחמיר החזו”א ודעימיה הוא משום שכנימות נראות לעין כביצים, ולכן יש בהם איסור, אבל בדבר שאינו נראה חשוד כלל, אלא כנקודת אבק וכדו’, בזה הרי יחולו דבריו ש”היכן מצאנו בתורה חובה להתבונן בזכוכית מגדלת?”, ורק כשמראה העין הוא חשוד (וכמו שכתבתי לעיל לענין ה”חוטים דקים” שיש להם חזות של תולעת) אזי יש להחמיר לדעת החזו”א. צל”ע שיהיה מי שיחמיר על מראה שאינו חשוד, גם אם ניתן לוודות שהוא בעל חי על-ידי זכוכית מגדלת.

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *