Question:

A friend of ours borrowed some books and then lost them. She replaced the books at her own expense and a week later found the original ones. She would (naturally) prefer to return the new books to the shop where she bought them, but in the meantime we have written our name into the new books. My guess is that the new books belong to us and the original books now belong to her. Am I correct?

Answer:

Yes, you are correct. By compensating you for the borrowed books when she did not know they were in her house, she acquired them. Even if you had not written your name in the new books, should you have wanted to keep them you would have had the halachic right to do so. You would not have had to let her return the books to the store and accept your original books back.

Her acquisition is also final. If she had found the borrowed books after buying you new copies and then you had demanded your original books back – let’s say because of notes you had written in them – she would not have been required to return them to you. If the price of the borrowed books had gone up (perhaps due to your notes) after she had bought you replacements and later they were found in her home, she would benefit from the profit and you could not demand your original books back. ((רמ”א חו”מ סימן רצ”ה ס”ב וש”ך שם סק”ו וס”ק י”א קצוה”ח סק”ב ונתיה”מ שם סק”א. ))

If, however, she knew the books were in her house and still bought you the other books (this might happen if she wanted your books because of the notes), you could reclaim your original books.

In most circumstances the borrower acquires the borrowed item after compensation, as mentioned earlier. However, there is an exception to this rule. If she did not pay on her own but the beis din intervened and forcibly collected payment from her after assessing her possessions, the transfer of those assets to the lender is not necessarily a final transaction. If she subsequently found the books in her home, she could demand the bought books back and force you to take the used ones back, since she had only begrudgingly gone along with the ruling, which it is now obvious was done in error. Eventually it had become clear that the items had always been in her possession and if that had been known to the beis din earlier, the beis din would not have seized her assets. Therefore, the ruling of the beis din can be reversed. Similarly, if you wanted, you could demand your original books back. ((כך מבואר בגמרא ב”מ לה. דאיתא שם מעשה דההוא גברא איפקיד נזמים (כיפי) גביה חבריה א”ל הב לי כיפי א”ל לא ידענא היכא אותבינהו אתא לקמיה דרב נחמן א”ל כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים. לא שילם ורב נחמן עשה שומא על טרקלין (אפדניה) שלו ונתן למפקיד. לסוף אישתכח כיפי ואיקור  ופסק רב נחמן הדרי כיפי למרייהו והדרא אפדנא למרה. והקשה הגמרא מ”ט שומר שחייב למפקיד ושילם ואח”כ נמצא הגנב זוכה הנפקד בכפל ולא אמרינן דחוזר למפקיד כמו שאמר רב נחמן דהדרא כיפי עם היוקר, ותירצה הגמרא התם לא אטרחיה לבי דינא הכא אטרחיה לבי דינא. ועיין שם תוד”ה אטרחיה דאפילו הביאו לב”ד לישבע (שאינו ברשותו) ושילם מעצמו קנה הפקדון (עש”ך רצ”ה ס”ק י”א דמהרמב”ם משמע דרק קנה שבח דאתי מעלמא אבל גוף הבהמה חוזר למפקיד ולא נראה כן משאר הראשונים ואף בדברי הרמב”ם מפרש הש”ך דל”ד ובאמת קנה הנפקד גם גוף הבהמה) ושבח דאתי מעלמא כגון היוקר אבל אם אינו משלם מרצונו והב”ד צריך לגבות ממנו בע”כ הדרא הפקדון למפקיד עם שבח דאתי מעלמא.

וכ”פ הטור חו”מ סימן רצ”ה וז”ל אפילו שילם אבל לא שילם מעצמו אלא עד שהטריחו לכופו לב”ד לפרוע ואח”כ הוכר הגנב או נמצא הפקדון אינו זוכה בכפל או במה שהוקר אלא יחזיר לבעלים כמו שהוא והם יחזירו לנפקד הדמים שנטלו ממנו ואם גבו מהשומר קרקע או כלים מחזירים לו קרקע או כלים שלו. ודוקא שהטריחו בב”ד על הפרעון בהא אמרינן שאינו קונה הכפל אבל אם פרע מעצמו אפילו נשבע והטריחו לבא לב”ד בשביל השבועה זוכה בכפל עכ”ל. והארכתי להעתיקו דהוא חילוק גדול המוזכר בגמרא שלא מופיע בשו”ע במחבר או רמ”א. ורק בש”ך רצ”ה סק”ד הזכיר חילוק זה והוסיף מש”כ בהגהת מרדכי דהריב”א דקדק מדברי הרי”ף דגדר אטרחיה ב”ד דלא זוכה בפקדון היינו שממש גבו ממנו בע”כ אבל אם לא רצה לשלם אבל שילם מעצמו ולא הוציאו ממנו זכה בפקדון ובשבח דאתי מעלמא.

ובזה יש ליישב מה שנראה כסתירה מש”ך רצ”ה סק”ו לסמ”ע סימן ק”ג ס”ק כ”ט. בסימן ק”ג סי”א פסק המחבר דכשב”ד חייבו שומר לשלם ונמצא הפקדון אח”כ ברשותו של הנפקד, הדרא הפקדון למפקיד אם ירצה ובסמ”ע כתב דהדרא התשלום לנפקד אם ירצה. וצ”ב מ”ש ממש”כ הש”ך דאם הפקדון נמצא אח”כ ברשות הנפקד לאחר ששילם בטעות דקנה ואין המפקיד יכול לתובעו בחזרה, ונראה ברור דיש לחלק דברצ”ה שילם מעצמו דאז הקנה לגמרי ואין אחד מהם יכול לחזור משא”כ בק”ג הוכרח לשלם ע”פ פסק ב”ד ואז כשנמצא טעות שניהם יכולים לחזור בו. ואף שאין הדברים מבוארים בשו”ע ונו”כ בק”ג מ”מ כך צריך לומר ומרוב פשיטותו לא טרחו הפוסקים להזכירו, וע”ש בחידושי רע”א שם דמבואר מתוך דבריו כמש”כ.

ודע, דמסימן ש”ג ס”ח מבואר דאם נאבד הספרים לשואל ויש למשאיל סבה מיוחדת שרוצה דוקא בשלו כגון שכתב בהם חידושי תורה, צריך השואל להוציא הוצאות עד כדי דמיהן כדי להחזיר הספרים לבעליו, ע”ש בסמ”ע סק”ח.

))

In your situation, the borrower recognized her own responsibility and willingly came forward to pay for the item she thought was lost. Compensation offered willingly is considered a binding transaction and irreversible by one party only. Furthermore, even if she had refused to pay and a dayan ordered her to do so (but did not have to seize her assets since she complied with the ruling), and then the borrowed item was found, neither party can unilaterally reverse the transaction. She is considered to have acquired the borrowed item with her compensation and can hold onto the borrowed books if she likes. Similarly, she cannot insist that you return the new books and accept your old books back.

Share The Knowledge

Not what you're looking for? Browse other questions tagged Shomrim - Assuming liability for property or ask your own question.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *