To Donate Click Here

Lying and Teshuva

Question:

  1. If I spread a lie about someone and caused them pain and asked the person for forgiveness but didn’t give specific details about the lie. Is that sufficient for Teshuva?
  2. Do I need to go to all the people I told the lie to and tell them it’s not true in order to do complete Teshuva? (I’m beyond embarrassed)
  3. Is there something I can do or take upon myself so Hashem will forgive me?

Answer:

  1. Although part of the kapara for sins bein adom lchaveiro, the person has to specify what he did wrong to his friend when asking forgiveness, in your situation it seems that you did correctly by not mentioning exactly what you did. This is because specifying how you hurt the person you lied about will cause him to now hate you, therefore you don’t have a choice, other than to ask him mechila in a general way. (Although there is controversy about this, this is the way most poskim rule.)
  2. In order to do a complete teshuva, you would have to get rid of, or at least minimize that damage that you caused the person, and that would be by letting the people that you told the lie to that what you said was a mistake, and it wasn’t true. You don’t have to say that you lied to them, rather saying that what you said was a mistake is sufficient, as what you did was a big mistake on your part.
  3. Going to the people that you told the lie, is difficult enough. And if you corrected the damage that you did, aside from teshuva bein adom lamakom, which consists of regret, confessing the sin to Hashem (which you already did both), and to make sure that you will never do something like this again, that is enough.

Hashem should give you the strength and siyata dishmaya, that you should totally clean yourself from this and all other aveiros.

Sources:

הגרשז”א זצ”ל (הליכות שלמה יום הכפורים פרק ג’ סעי’ ו’) – “מי שסיפר לשון הרע על חברו ואין חברו יודע זה, ואם יגלה לו הדבר כדי לבקש מחילתו יצטער הלה בשמעו על כך, לא יגלה לו את הדבר”.

וכן ע’ ילקוט יוסף (קצוש”ע סי’ תר”ו תשובה סעי’ ט”ז, סעי’ י”ז) – “אם דיבר לשון הרע על חבירו, ואין חבירו יודע כלל מזה, כשיבוא לבקש מחילה מחבירו, אין צורך להודיע לחבירו שסיפר עליו לשון הרע, כיון שאדרבה כשיספר לו כן, יחרה אפו ויגדל צערו, אלא יבקש ממנו מחילה סתם. [כן כתב בספר שלמי מועד עמוד נו בשם הגאון ר’ ישראל סלנטר. ודלא כהחפץ חיים כלל ד סעיף יב, שכתב, שצריך לגלות לחבירו מה שדיבר עליו]. אם פגע בכבודו של חבירו, וחבירו אינו יודע שהוא שפגע בכבודו, ואם יספר לו דברים כהוייתם, יקפיד ויחרה אפו עליו, רשאי שלא לספר לו כלל, אלא יבקש ממנו סתם מחילה בלבד. ועל כיו”ב נאמר, אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. (וע’ ביומא פו: ודו”ק)”.

וכ”כ בתשובות והנהגות (ח”ה סי’ שצ”ז) – “בספר ‘חפץ חיים’ (כלל ד’ סעיף י”ב) כתב שאם סיפר לשון הרע על חבירו, והוזק חבירו על ידי סיפורו (שפרסם מגרעותיו וכדומה), ולחברו לא נודע, אפילו הכי צריך לגלות לו מה שעשה נגדו שלא כדין, ולבקש מחילתו, ואני קבלתי פעם מכתב מהגאון הצדיק רבי אליהו אליעזר דסלר זצ”ל ששיבח את הכרעת הגאון הצדיק רבי ישראל סלנטר זצ”ל, שפסק שלא לגלות לחבירו אם יצטער על ידי זה, שכן לא הותר לצער את חבירו כדי לזכות במחילה, רק יבקש מחבירו מחילה סתם ומספיק בכך. והנה לכאורה ישנה ראיה שלא די במחילתו של חבירו רק צריך להתבזות ולבקש מחילה, מהגמרא ביומא (פז א) מעובדא דרב, שחטא לו טבח אחד ולא בא לפייסו עד ערב יום הכיפורים, ולכן הלך רב להמציא עצמו לפני הטבח בערב יום הכיפורים על מנת שיבקש ממנו מחילה, וסירב הטבח לבקש מחילה ושיבר עצמות ופגע בעצמו ונהרג, וקשה למה המציא עצמו רב לטבח, ודי היה בכך שימחל לטבח במקומו, וע”כ מוכח שצריך דוקא להתבזות ולבקש, ובזה נמחל, והיינו כהקדוש ה’חפץ חיים’ זצ”ל. אמנם באמת קשה למה מבקשים מחילה בערב יוה”כ, והלוא אם פגע בחברו אין ראוי להמתין וצריך לבקש סמוך לחטא, ועכ”פ בערב ר”ה צריך לבקש, וע”כ נראה דמיירי בכה”ג שאין לחבירו קפידא עליו והם חיים בשלום ביניהם, ולכן אין צריך לבקש, אך יום הכיפורים אינו רק מכפר אלא גם מטהר, ‘לפני ה’ תטהרו’, והיינו כפשוטו שאפילו רושם מן החטא לא נשאר, ולזה צריך להתבזות ולבקש ממנו מחילה. (ע”ע מוע”ז ח”א סי’ נ”ד). ונראה שאם הזיק לחבירו ע”י סיפור לשון הרע, ולא נודע לחבירו, אינו חייב לספר לו בדיוק מה דיבר נגדו אם יגרום לו בכך צער, אבל גם בקשת מחילה סתמית אינה מספקת, רק יאמר לו אפשר שפגעתי בסיפור דברים נגדך אנא מחל לי, ובזה די בין בכל השנה ואפילו בערב יום הכיפורים, והמחמיר לספר בפירוט עלול להכשל באיסור אונאת דברים”. וכן ע’ דרך שיחה ח”א עמ’ תרכ”ג “ר’ ישראל סבר שאסור לו לפרט, רק יבקש מחילה באופן כללי, אבל שמעתי שה’חפץ חיים’ אומר שברבינו יונה משמע לא כך. ועדיף לבקש מחילה סתם ולא יפרט מה היה”. קובץ הלכות (ימים נוראים פרק כ”ה סעי’ ו’) – “כשמבקש מחילה, אפילו אם חבירו יודע מה שחטא נגדו אפ”ה צריך לפרט מה שחטא לו ולפייסו על כך, אך אם משער שע”י שיפרט החטא יתבייש חבירו או יוגרם ויכוח וקרוב הדבר לבא לידי כעס ומחלוקת חדשה, לא יפרט את החטא, אלא יאמר שמבקש מחילה על שגמל לו רעה, ואם גם בזה איכא חששא, יבקש ממנו מחילה בסתם”.

 

 

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *