Question:
Kvod HaRav, I saw in a Siddur that the reason we say “kein yehi Ratzon” after birkas kohanim recited by the chazzan in shacharis (in chutz la’aretz) as opposed to “amen” is because he is simply quoting a pasuk and not giving a brocha which would require amen.
If this is the case, if a father or mother Bentch their children in Leil shabbas, and the other spouse hears their spouse Bentching a child, should they likewise answer “kein yehi Ratzon” or “amen”?
Kol tov and thank you!
Answer:
Hello,
Interesting question.
When the chazzan says birkas kohanim during shacharis (in chutz la’aretz or even in Eretz Yisroel when there aren’t kohanim present), the reason why we don’t say amen is because the chazzan isn’t giving a bracha, rather he is davening to Hashem that Hashem should give us a bracha. On a request we answer “kein yehi ratzon” “may it be His will”, however when it is a bracha then we answer amen. See sources.
On Shabbos eve, when the father blesses his children, he means to give them a blessing, and not just mentioning the pesukim as a form of tefillah, therefore the child can answer amen, as by any other time someone gives him a bracha.
As a side point, the poskim discuss, why it is permitted for a parent to bless his child, with this bracha, as a Yisroel should not be acting like a Kohen and giving his bracha. To this they give a number of answers. Among them, that it is only forbidden when the person means to give birkas Kohanim, additionally it is only when the person spreads his fingers out the way the kohanim do.
Best wishes
Sources:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קכז סעיף ב “אם אין שם כהנים, אומר ש”צ: אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת וכו’, ואני אברכם. ואין הצבור עונין אחריו אמן, אלא כן יהי רצון” והטעם לזה כ’ עולת תמיד סימן קכז סעיף ב, .בשם הר”ר דוד אבודרהם [עמוד קטז] בשם הריא”ף [בשו”ת סי’ יט], והטעם משום דאין עונין אמן אלא כששומעין מפי המברך כלומר מפי הכהן שראוי לברך: וכ”כ באור הגר”א שם , ובמ”ב סק”י.
וע’ באור הלכה סימן קכח סעיף א ד”הדזר עובר בעשה וז”ל “עיין במשנה ברורה שכתבנו ונ”ל דכ”ז דוקא למאי דקי”ל דמצות צריכות כונה וכו’ ולכאורה לפ”ז יש לתמוה על מנהג העולם שנוהגין לברך אחד לחבירו בין שהוא כהן או זר בעת שמלוה אותו בלשון יברכך וגו’ ואף דברכה כזו הוא שלא בשעת התפלה וידוע הוא מה שאיתא בירושלמי פ”ד דתענית לא מצינו נשיאת כפים בלא תפלה הלא זהו בודאי רק תקנתא דרבנן דקבעוהו בתפלה ומדאורייתא אינו תלוי בזה כלל תדע דהלא תפלה גופא לרוב הפוסקים הוא דרבנן וא”כ כיון דמדאורייתא יוצא בברכה בעלמא כשמברך אותם אפילו שלא בשעת תפלה וע”ז אמרה התורה אתם ולא זרים האיך מותר לזר לברך אחד לחבירו בלשון זה וא”כ יש ראיה ממנהג העולם להא דקי”ל מצות צריכות כונה. ואולי יש לומר דטעם המנהג משום דס”ל כהב”ח דדוקא בפריסת ידים עובר הזר בעשה א”נ דכיון דתקנו רבנן שלא לישא כפים בלא תפלה שוב מי שאומר פסוקים אלו של ב”כ בלא תפלה בין כהן בין ישראל הוי כמכוין בפירוש שלא לקיים בזה המצוה דברכת כהנים ולכן שרי”. וע’ פסקי תשובות ס’ קכ”ח אות ו’.
