Question:
Recently I was inside a shul. The Rav (who is also a Kohen) was also inside the shul. We approached the door at the same time to leave. I motioned for him to go out the door before me, l’khvod HaRav. As he was leaving, he smiled and said that it’s not such a kovod to leave the shul first, and then he proceeded to exit before me. (a) Did I do something wrong? (b) Should I have exited the shul before him in order to give him kavod? (c) Is this an inyan in halacha or an inyan in derech erets? (d) Also, is there a difference between a shul and a bais medrash? Thanks.
Answer:
Hello,
- It seems that you did correctly by letting the Rov go first, because he is a Kohen and because he is the Rov. It seems that what he said was not meant seriously, as you see he did go out first.
- If he would have insisted, then it would be a kavod to go out first, because if this would have really been his wish, then we have a rule, that doing the will of a person is included in honoring him.
- There is discussion and some controversy about this. See sources.
- This would apply not only to a shul but also to a beis midrash. It would not however apply to the door of a bathroom or mikva, as the halachos of kavod wouldn’t apply there.
Best wishes
Sources:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מז עמוד א “הכי אמר רבי יוחנן: אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה. דאית בה מזוזה אין, דלית בה מזוזה – לא? אלא מעתה, בית הכנסת ובית המדרש דלית בהו מזוזה, הכי נמי דאין מכבדין? אלא אימא: בפתח הראוי למזוזה” וע’ קידושין דף לב עמוד ב “מפני שיבה תקום … יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ? ת”ל: תקום והדרת, לא אמרתי קימה אלא במקום שיש הידור”. וע’ רמב”ם הלכות ברכות פרק ז הלכה יב “ואין מכבדין בדבר זה שאין מכבדין בידים מזוהמות ולא בגשרים ולא בדרכים אלא בפתח הראוי למזוזה ובשעת כניסה. וע”ש בכסף משנה “ומ”ש ובשעת כניסה. [בדא”ז] אין מכבדין ביציאה”. וע”ש ברבינו מנוח שאין מכבדין בפתח בית המרחץ ובית הכסא. וע’ עמק ברכה הלכות ד”א אות ב’ שמקשה על הכ”מ וז”ל “רמב”ם פ”ז מה’ ברכות הי”ב “אין מכבדין לא בגשרים ולא בדרכים אלא בפתח הראוי למזוזה ובשעת כניסה עכ”ל וכתב הכ”מ “במס’ דרך ארץ זוטא אין מכבדין ביציאה” וק”ל מהא דאיתא בתוספתא מגילה פ”ג הט”ו איזהו הדור שאמרה תורה והדרת פני זקן לא עומד במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו נוהג בו מורא ויראה במשא ומתן ובכניסה ויציאה והן קודמין לכל אדם עכ”ל התוספתא. הרי דגם ביציאה מכבדין. והי’ אפשר לומר עפ”מ דאיתא במס’ ד”א זוטא פ”ו בכניסה הגדול קודם ליציאה הקטן קודם נמצא לפ”ז שגם ביציאה מכבדין במה שיוצא באחרונה וזהו כוונת התוספתא וכוונת הרמב”ם שאין מכבדין אלא בכניסה היינו לילך בראש אך גירסת הגר”א בתוספתא ובכניסה וביציאה קודמים לכל אדם ומוחק תיבת והן נמצא שהפירוש לדבריו שבכניסה ויציאה קודמים לכל אדם לילך בראש… שוב מצאתי במדרש רבה פ’ בהעלותר סי’ י”ג גבי כיבוד רבו וז”ל וחייב להקדימו לכל אדם בכניסה וביציאה ולנהוג בו מורא וכבוד שנא’ את ה’ אלקיך תירא את לרבות בעלי תורה עכ”ל הרי להדיא דהא דחייב להקדימו לכל אדם בכניסה וביציאה הוא משום דין מורא הנלמד מאת ה’ אלקיך תירא”. וע’ באור שמח שם.
