“He was too good for this world. And so he was taken back upstairs””

Question:

1. Is there a Torah source for, and perspective on, the saying: “She\ he was too good for this world”? [Also, ‘she\he was so good, Hashem Wanted them near Him’.]
2. Also for the notion that a person being taken from this world is a substitute so that other people are not? In depth, exhaustive, and sourced response requested. Thank you.

Answer:

Hello,

1. There might be a Torah source for this, but not that I am aware of. In general, it is hard to accept that anyone nowadays is too good, and therefore had to leave this world. Was the person better than Moshe Rabeinu, Avrohom Aveinu, all the prophets, who weren’t taken from the world because they were “too good”. There is an idea brought regarding Chanoch, who was taken from the world early, specifically because he was a tzaddik, because Hashem wanted to prevent him from mistakenly sinning later in his life. Similar to what we see with Chanoch, ( Berieshis 5-24) who was taken from the world early, because he was righteous, but Hashem was afraid that he might sin, therefore he took him earlier than his real time.
2. There is such a kabalistic idea, that a person will suffer in this world, not for their own aveiros, rather as an atonement for other people’s sins, and since they are not the one who sinned, they are rewarded tremendously for the suffering that they went through. I do not have in depth, exhaustive sources for this, however Ramchal discusses it, see sources.

Best wishes

Sources:

 דרך ה’ חלק ב פרק ג אות ז – ח

ז. עוד צריך לדעת, שהנה ההשגחה העליונה בכל פרט מהפרטים משגחת על כל הנקשר בו מן הקודמים ומן המאוחרים, וסוף דבר משגחת בהשגחת כל פרט על כל הכלל כולו מצד כל מה שמתיחסים כל החלקים עם כל חלק לבנינו של הכלל. וממה שיושקף בדינו של איש מהאישים, הוא מדרגתו ומצבו במה שקדמו לו, דהיינו האבות, ובמה שיתאחרו לו, דהיינו הבנים, ומה שעמו, דהיינו בני הדור, או בני העיר, או בני החברה; ואחר כך ההשקפות האלה יוגזר עליו החלק בעבודה ובנסיון שזכרנו למעלה ויותן לו המשא לעבוד לפניו, יתברך. ואולם הנך רואה, שזהו רק בענין הדין של העולם הזה, והוא מה שאמרתי שיוגזר עליו החלק בעבודה, דהיינו באיזה מצב יימצא בעולם הזה, שכפי אותו המצב כך יהיה המשא שעליו, אך לעולם הבא אין אדם נידון אלא לפי מעשיו, כפי המצב שיהיה בו, והוא מה שאמר הנביא (יחזקאל יח כ): “בן לא ישא בעון האב”. וזה, כי הנה אם יזכה אדם שתיפסק לו גדולה ועושר, הנה בניו יולדו עשירים, ואם לא יתחדש עליהם ענין, יהיו עשירים ובעלי גדולה, וכן להפך. נמצא, שלא הגיע העושר ההוא לאותם הבנים אלא מצד היותם בני אותם האבות. ואולם אמיתת הענין כך הוא, שהאדם זוכה לבניו בחמשה דברים שמנו חכמינו, זכרונם לברכה (עדיות פ”ב מ”ט), וכבר אפשר שייולד אדם בטובה, מצד היות אביו כבר מוחזק בה, ואפשר גם כן שמצד זכות אביו תגיע לו טובה בזמן מן הזמנים, או להפך; ומצד אחר, אפשר שתיפסק הצלה או טובה לו על זרע שעתיד לצאת ממנו; וכן מצד מקומו או חברתו אפשר שתיפסק עליו טובה או רעה מטובות העולם הזה ורעותיו.

ח. ואמנם מלבד כל זה, יש עוד ענין אחר נמשך משני חלקי ההנהגה שזכרנו, האישיית והכללית. והוא, כי הנה השקיפה החכמה העליונה על כל מה שיהיה ראוי שיימצא לתיקון המין שייעשה ממנו קיבוץ השלמים שזכרנו למעלה, וראתה שהיה ענין נאות להם מאד, שיהיה בכח קצתם להועיל לקצתם ולהטיב להם; פירוש, שלא יוחלט הדבר, שרק מי שיגיע בכח שלו עצמו אל השלמות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העולם הבא, אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו, שבהיתלותו באחר זכאי ממנו יוכל ליהנות בשלמות, הנה ייכנס בכלל ההוא, אלא שיהיה במדרגה תחתונה, שהיא מדרגת הנתלה בחברו; ונמצא, שלא יידחה מן השלמות לגמרי אלא מי שלא יהיה ראוי ליהנות בו לא מצד עצמו ולא מצד היתלותו בזולתו, ונמצאת על ידי זה ההצלה מרובה, וירבו יותר הנהנים. ואולם הנהנים ומהנים לאחרים ודאי שאלו יהיו היותר גדולים בקיבוץ ההוא, והם יהיו הראשים, והצריכים ליתלות בם יהיו משועבדים להם וצריכים להם.

וכדי שיהיה מקום לתיקון הגדול הזה, קשרה מתחילה את האישים זה עם זה, וזה ענין “כל ישראל ערבים זה בזה” שזכרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבועות לט א), כי הנה על ידי זה נמצאים מתקשרים קצתם בקצתם ולא נפרדים איש לעצמו, והנה מידה טובה תמיד מרובה, ואם נתפסים זה על זה בחטא, כל שכן שיועילו זה על זה בזכות.

ואמנם על פי שורש זה נסדר, שיגיעו צרות ויסורים לאיש צדיק, ויהיה זה לכפרת דורו, והנה מחיוב הצדיק הוא לקבל באהבה היסורים שיזדמנו לו לתועלת דורו, כמו שהיה מקבל באהבה היסורים שהיו ראויים לו מצד עצמו, ובמעשה הזה מטיב לדורו שמכפר עליו, והוא עצמו מתעלה עילוי גדול, שנעשה מן הראשים בקיבוץ בני העולם הבא, וכמו שזכרנו.

ואולם מזה הסוג עצמו יימצא עוד מין אחר, יותר גבוה במעלתו מאותו שזכרנו, וזה כי מה שזכרנו הוא שילקה הצדיק על בני דורו שהיו ראויים לעונש גדול מאד וקרובים לכליה או לאבדון, והוא ביסוריו מכפר עליהם, ומצילם בעולם הזה ומועיל להם גם לעולם הבא; אמנם יש עוד יסורים שנותנים לחסידים היותר גדולים המושלמים כבר בעצמם, והם לעזור למה שצריך לכלל גלגולי ההנהגה, שיגיעו אל הסוף, שהוא השלמות. ופירוש הענין, כי הנה מצד הסדר הראשון, שהוסדר להנהגת העולם וגלגוליו, כבר היה צריך לאדם שיסבול קצת צער לשיגיע הוא וכל העולם עמו אל השלמות; והוא מה שהיה מתיילד ונמשך מהעלם אורו, יתברך, והסתר פניו, שהושם לאחד מיסודות עניני מצבו של אדם, כמו שזכרנו למעלה; וכל שכן אחרי שרבו הקלקולים בעולם מצד חטאים על חטאים גדולים ועצומים שנעשו בו, הנה נתרבה יותר ההסתר ונעלם הטוב, ונמצאו העולם ובריותיו במצב שפל ורע, וצריך על כל פנים שעל ידי גלגולים, שתגלגל חכמתו הנפלאה בעולם, יגיעו הדברים אל תיקון; ומעיקרם של גלגולים הוא, שיקבלו בני האדם עונשים כדי רשעתם עד שתימצא מידת הדין מפוייסת. ואולם סידר האדון, ברוך הוא, שהשלמים והחשובים יוכלו לתקן בעד אחרים, וכמו שזכרנו, ותפגע בהם מידת הדין תחת פגעה בכלל העולם, ואמנם כיון שהם בעצמם שלמים וראויים לטוב ושהם מתייסרים רק בעבור אחרים, ודאי שתתפייס מידת הדין במועט בהם כבמרובה בחוטאים עצמם. ולא עוד, אלא שעל ידי זה זכותם נוספת וכחם מתחזק, וכל שכן שיכולים לתקן את אשר עיותו האחרים; והיינו, כי לא די שיתקנו למה שבבני דורם, אלא גם לענין כל מה שנתקלקל העולם מאז נהיו בו חטאים ועד עתה. ובודאי שאלה יהיו אחרי כן בקיבוץ השלמים ראשי הראשונים והיותר קרובים אליו, יתברך שמו.