Hi!!
I’m always told to should think certain things in Shemonah Esray by specific brachos, is it permissible to speak out requestes or think them?
For ex: Ata chonen (knowlage bracha) should I ask Hashem for specific things while I’m saying the words. I find it hard to concentrate on the words and my bakushos.
Or Shemah kolaniu – I believe after Atah, can’t you pause and then and then continue?
Does the Rabbi recommended a specific book, which provides one with the clarify of what to specifically ask for in each bracha?
Thank you!!
Answer:
Hello,
When we daven Shemona Esrei, the most important thing to concentrate on is that we are right now actually talking directly to Hashem, and to concentrate on the meaning of the words that we are saying. There is no need to put in extra bakashos, as the Shemona Esrei includes practically everything that we need, physically and spiritually. If there is a specific need to dven for something, i.e. someone in his falmily is sick, it can be done during the bracha that pertains to that topic. Although you can think extra things during the bracha, regarding saying extra bakashos,the proper place to do it however, is in Shema Koleinu, and primarily in Elokai Nitzor, after Shemona Esrei. That is the place designated for us to make our personal bakashos. If you will do it like this, you will be able to concentrate during the actual Shemona Esrei on what you are saying, and then afterwards on your specific personal needs.
If you want to make personal bakashos during Shema koleinu, they should be done, right before the words “ki ato shomeiah”… and not after the word ato of the bracha.
Best wishes
Sources:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קכב סעיף ב “אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון, אלא אחר סיום י”ח מיד, יאמר: יהיו לרצון; ואם בא לחזור ולאומרו פעם אחרת אחר התחנונים, הרשות בידו. משנה ברורה סימן קכב ס”ק ז “אין נכון – עיין בב”י וד”מ שכתבו דמדינא אין איסור דלא חמור קודם יהיו לרצון מברכת שומע תפלה דקי”ל לעיל בסימן קי”ט דיכול לשאול בה כל צרכיו רק דלכתחלה נכון יותר לומר יהיו לרצון קודם אלהי נצור”: ט”ז אורח חיים סימן קכב ס”ק ב “ואף ע”ג דגם ברכות י”ח יכול להוסיף מעין כל ברכה ובש”ת אפי’ כל מה דבעי מ”מ היינו דוקא לפי שעה מה שצריך אבל לעשות קביעות ולהוסיף בכל ברכה בכל יום אין לנו ראי’ להתיר בזה דהא לא אמרינן בגמ’ אלא אם בא להוסיף בכל ברכה והיינו דרך עראי לא שיקבע לו מטבע אחר יותר ממה שטבעו חכמים”.
שולחן ערוך אורח חיים סימן קיט סעיף א “אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעית, מעין הברכה, מוסיף. כיצד, היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאנו; היה צריך פרנסה, מבקש עליה בברכת השנים. הגה: וכשהוא מוסיף, יתחיל בברכה ואח”כ מוסיף, אבל לא יוסיף ואח”כ יתחיל הברכה (טור סי’ תקס”ז); ובשומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו, שהיא כוללת כל הבקשות; ולהר”ר יונה, כשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה אם מוסיף אותו בשביל כל ישראל, אומר אותו בלשון רבים ולא בלשון יחיד, ולא יוסיף אלא בסוף הברכה ולא באמצע; ואם שואל צרכיו ממש, כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה, יכול לשאול אפי’ באמצע הברכה, והוא שישאל בלשון יחיד ולא בלשון רבים; ובברכת שומע תפלה וכן בסוף התפלה בין קודם יהיו לרצון בין אחריו יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים, בין צרכיו ממש בין צרכי רבים” ובמשנה ברורה שם ס”ק א “היה לו חולה – עי’ בפמ”ג שכ’ דדוקא אם הי’ לו וכן בפרנסה דוקא אם צריך לפרנסה אבל אינו רשאי לבקש רחמים בברכה מאמצעיות על העתיד שלא יחלה ושלא יחסר לחמו וכה”ג משא”כ בש”ת אפי’ על העתיד רשאי לבקש”:
