Hi there,
A couple quick questions:
1) Can one tie down their schach? (eg with rope, yarn, plastic zip ties)
2) Is it a problem to put one’s chair down on grass (e.g. in the sukkah) b/c of choresh (ie the leg of their chair will dig a hole into the ground)?
Any sources that can come along with these answers is greatly appreciated. thank you.
Answer:
- As long as the schach could stand on it’s own, and the tying is for extra support for uncommon strong winds, it would be permitted in a few places but not all around in a way that would give it permanence similar to a roof.
- On normal ground [not to soft from rain or the like] there would be no problem, as it is not definite any digging will occur, and it is certainly not your intent to dig, from which there is no gain.
Sources:
שאלה: מצוי בינינו שהרבה קושרים הסכך לכלונסאות הסוכה כדי שלא יפול ע”י הרוח, האם שפיר עבדי או לאו, ומה הדרך הנכונה לחזק הסכך שלא יפול ברוח.
תשובה: יש לברר בזה בתרתי (א) משום פסול מסכך בדבר המקבל טומאה (ב) משום פסול דירת קבע.
- ברמ”א סי’ תרכ”ט – ז’ מביא מהמהרי”ל שלא להניח סולם ע”ג הסכך להחזיקו והבין המג”א (בתי’ השני שמכריע כמותו) וכן הוא במ”ב תרכ”ט ס”ק כב’ דהוא משום פסול מעמד בדבר המקבל טומאה שמחמירין לזה לכתחילה. וא”כ יש לדון באופן שקושר הסכך בדבר פסול (חבלים המקבלים טומאה, פלסטיק, מסמרים וכדו’) דלכאו’ שייך פסול מעמד. אלא שבדרך כלל באמת הסכך יכול לעמוד בלא”ה ברוח מצויה ואין ה”מעמיד” אלא לתוספת חיזוק מפני רוח שאינה מצויה או שלא יפול ע”י דחיפה בסוכה. ואם כן הלא הסוכה עומד כדבעי בלי מעמיד הפסול, ומה שמוסיף מפני רוח שאינו מצויה בזה אין עליו דין מעמד לפסול, כיון שבעצם אין הסוכה צריך לזה (כמבואר בסי’ תרכ”ח – ב’). אלא דיש לעיין בזה דאה”נ כל עוד שהסוכה עומד בפנ”ע בלי עזר מהמעמד אין כאן מעמד לפסול, אבל בשעה שהרוח שאינו מצויה מנשבת, באותה שעה בלאו המעמד הפסול ודאי היה יפול הסכך, וא”כ לכאורה באותה שעה הוי הסוכה עומד ע”י מעמד הפסול, וכן הוא בשו”ת בצל חכמה (חלק ה’ סי’ מד’ אות ג’) דבאותו שעה הוי עליו דין מעמיד]. ולכאורה יש להביא ראי’ לזה דבסי’ תרכ”ח – ב’ קי”ל דסוכה שיכול לעמוד ברוח מצויה דיבשה כשר גם בים אף ששם אינו יכול לעומד ברוח מצויה דים (שהיא בדרגת רוח שאינו מצויה דיבשה). והקשו האחרונים הלא למעשה כאן איפה שהסוכה נמצאת אין לו שום קיום. וע”ש במ”ב ס”ק יד’ שמסביר על דרך רש”י דמ”מ יש עליו שם דירת עראי בעצם אף שכאן אינו יכול לעמוד, היינו ששאלת הסוגיא היא אם יש כאן תורת דירת עראי ובלא”ה פסול, ועל דרך זה בריטב”א רא”ה, ור”ן (כג.) דפסול ‘שאינו יכול לעמוד’ הוא משום סוכה שאינו ראויה לשבעה (כג.) היינו שכל הסוכה בעי קיום גם הדפנות וגם הסכך. אבל בחי’ הגרי”ז בהל’ סוכה[ii] דייק מהרמב”ם דדין עומד ברוח מצויה הוא דין בהל’ מחיצה וכל שיש שיעור קיום של מחיצה כשר בכל מקום, אף במקום שאינו יכול לעמוד בפועל. ולפי”ז לעולם אין שום דין בסכך שצריך לעמוד ברוח מצויה מצד עצם כשרות הסכך. וא”כ צ”ב מש”כ הרמ”א סי’ תרכ”ט – ז’ ע”פ המהרי”ל שיש פסול מעמיד בהנחת סולם ע”ג הסכך דלכאורה הוא כדי להחזיקו מפני רוח מצויה, ואם נימא כנ”ל דבאמת סוכה אינה צריכה לזה להכשירו, א”כ מוכח דגם מעמד שאינו צריך לכשרות הסוכה בעצם, אבל בפועל הוא מעמד הסכך, חשוב כמעמד לפסול (כשמעמיד בדבר הפסול) וא”כ ה”ה ברוח שאינו מצויה אינו חייב להעמיד ולהחזיק הסוכה כנגדו אבל כשבפועל יש רוח כזה ומעמיד כנגדו בפסול, יש לו דין מעמיד בדבר הפסול. (והגם דאינו מוכח דיש מהאחרונים שלמדו שמה שאסור בסעיף ז’ אינו משום מעמד אלא משום סכך פסול ע”ש בט”ז ומג”א בתי’ ראשון, מ”מ המג”א הכריע שהפסול הוא משום מעמיד).
- וכל זה הוא לגבי מעמיד שבלא”ה מותר מעיקר הדין אלא מחמירין בו לכתחילה(כמבואר). אבל יש בזה עוד שאלה של קביעות הסכך. בתוס’ ב. ד”ה כי מובא דעת ר”ת דהא דמותר לעשות מחיצות של ברזל אף שהם קבע, דכל עוד שהם למטה מכ’ הם ראויין להיות עראי, כל זה רק בדפנות, אבל הסכך שהוא עיקר הסוכה צ”ל ארעי בפועל ולכן סבר ר”ת שאם עושה סכך באופן שמעכב הגשמים מליכנס, הסוכה פסולה. ובש”ע סי’ תרל”א – ג’ גבי שיעור עובי הסכך המחבר לא הביא ר”ת כלל, אבל באחרונים שם מחמירים לדעת ר”ת (ע”ש מג”א בשם הב”ח והלבוש). וע”ש בתוס’ שמוכיח שיטתו מהא דגשם הוי סימן קללה בחג (ואם יכול לעכב גשם אין כאן קללה), ולכאורה מבואר מזה דאין הפסול בצורת קבע של הסכך ומניעת הגשם רק סימן לזה, אלא דזה גופא הוי קביעות הפוסלת, ולכן אף אם הסכך אינו קבוע כ”כ אם הוא למעשה מונע הגשם פסול. זהו דעת ר”ת. אבל ע’ במג”א סי’ תרכ”ז ס”ק ב’ שמביא דברי האגודה שג”כ קאי על אותו דין קבע של ר”ת, אבל הוא ביאר באפ”א דאין הפסול נמדד במניעת גשם, אלא הקביעות עצמו הוי פסול קבע מה”ת בסוכה ולכן מביא המג”א בשמו שאין לקבוע הסכך במסמרים קבועים מפני שהוא “דירת קבע”. וע’ בנהר שלום שהקשה על המג”א דלמה סתם כהאגודה שהוא רק דעת התוס’ ב. שלא מובא בש”ע, אבל כבר הובא באחרונים להחמיר כוותי’ בסי’ תרל”א – ג’. אבל באמת משמע מהמג”א דהאגודה הוא דין אחר מר”ת, ואף אם לא היינו פוסלים עיכוב הגשם, מ”מ שייך לפסול סכך קבוע במסמרים מדין דירת קבע] [ומהא גופא דהביא המג”א בשם האגודה ולא תוס’ משמע דהוא דין חלוק מהא דר”ת]. ודברי המג”א בשם האגודה מובאים לדינא בהרבה אחרונים: אליה רבה (סי’תרכ”ט אות יח’), ערוה”ש (שם אות לב’), מחצית השקל (סי’תר”מ סק”ט). ואף דהמ”ב לא מביא דברי האגודה, בשעה”צ סי’ תרל”ג ס”ק ו’ מביא יסוד הדברים מעצמו ע”פ תוספות והר”ן וז”ל “אבל בסכך שעיקר הסוכה על שם הסכך, לא מתכשרא מה”ת עד דעביד ליה עראי, דהיינו שלא יקבע הנסרים של הסכך במסמרים”. וכ”ה בחזו”א סימן ק”נ אות ט”ו
ומכל זה היה נראה דלחבר הסכך בחוזק להסוכה הוי פסול מעיקר הדין מטעם דירת קבע. אלא דדין הנ”ל צ”ע. בתרומת הדשן סי’ פט מוכיח מהגמ’ טו. דתקרה שאין עליה מעזיבה פסול משום תעשולמה”ע בלבד ולכן יכול להכשיר ע”י מפקפק ונוטל א’ מבינתיים, ע”ש. והגם דמבואר שם ברא”ש דמיירי בסכך קבוע במסמרים, הרי דאין פסול בקביעות הסכך, ודברי התה”ד מובאים לדינא בב”י ס”ס תרכ”ו (ובב”ח שם), בפרמ”ג (משבצ”ז סי’ תרכ”ט – יא’, א”א סי’ תרכ”ז – ב’), מג”א (סי’ תרכ”ט ס”ק י”א), ובמ”ב (סי’ תרכ”ט ס”ק לו’).
ונראה בזה, דהא דמבואר מהתה”ד הוא שאין סכך הקבוע פסול משום מחובר אלא דינו כתלוש, היינו שלעולם הוא סכך כשר לסכך בו. והא דמחמירין להאגודה אינו לומר דכיון שקובע הסכך הוי סכך פסול, אלא הוא פסול בשם דירה של הסוכה דאינו דירת עראי אלא דירת קבע. והנ”מ דלעולם כשר לסכך בסכך קבוע אפי’ בשיעור ד’ טפחים דהלא סכך כשר הוא רק בתנאי שאינו קובע כל הסכך של הסוכה דאז נתהפך מסוכה לבית. ועל דרך זה מצינו בפסול דר”ת משום מניעת גשם, דבפרמ”ג א”א סי’ תרל”א – ב’ סבר דהא דיש ענין לראות הכוכבים מתוך הסוכה דעל ידי זה הוי עראי לא צריך את זה בכל ד’ טפחים אלא במקום א’ בסוכה, דהוא דין בהסוכה ולא בהסכך, אבל בדין מניעת גשם נקט שם דהוי סכך פסול וא”כ פוסל בכל ד’ טפחים. וכן הוא במ”ב תרל”ה ס”ק ה’. וצ”ע מנא לן לחלק ביניהם, הלא שניהם משום פסול קבע הם ודין הוא בסוכה ולא בסכך, ועוד הלא כל נסר ד’ אינו מכניס גשם בד’ טפחים של עצמו ומ”מ גמ’ ערוכה יד. דהוא פסול מדרבנן משום גזירת תקרה ולא משום מניעת גשם שהוא פסול מה”ת לר”ת, וכן הקשה בספר פיתחא זוטא, וע’ מועדים וזמנים ח”א סימן צ”ו דג”כ הקשה כנ”ל, ומביא שם מספר פאר עץ חיים בשם הגר”ח מוולוז’ין דכל שיש מקום א’ שמכניס גשם בסוכה, כשירה. ועל דרך זה כאן לדברי האגודה [שהם באמת מיוסדים על תוס’ ב. משום אותו פסול של קבע] הוא פסול בשם דירה של הסוכה ולא דין סכך פסול.
אלא דעדיין יש לברר דאף אם אנו צריכים לומר כנ”ל בסכך של נסרים הקבוע במסמרים, שרק כשחלק מחובר כשר אבל כולו הוי פסול קבע, מה הדין כשאין הסכך מנסרים של עץ אלא מקנים וגם כשהחבור הוא ע”י קשירה בחבל ולא במסמרים, דעל זה לא דיבר האגודה (דהוא מיירי בנסרים ומסמרים ע”ש), ואפשר שבדברים כאלו דאין אנו רגילין לעשות מהם בית קבוע כלל לא שייך פסול זה. ועי’ רמ”א סי’ תרכ”ט – ו’ מהכל- בו דכשמנהג לעשות בתים ממחצלאות קנים גזרינן בהו גזירת תקרה, אבל כשאין המנהג לעשות לא שייך גזירת תקרה (אלא דאינו ראי’ לכאן דאפשר דאם עושהו קבע ממש שאינו גזירה אלא מעיקר הדין שייך קבע בכל דבר ואינו תלוי במנהג העולם). ועוד שבדרך כלל אין קושירים הסכך בכל מקום ועדיין הסכך זז ע”י הרוח (רק שלא יפול), ואינו כל כך מהודק להסוכה כמו נסרים במסמרים שהם נעשית כתקרה ממש, שלכן לא נראה ששייך בזה פסול קבע, וצ”ע.
