Question:
My brother brought boxes of Tea bags to Eretz Yisrael for me from Chu’l and before giving it to me he placed his suitcase (which had the tea bags) under his bed and slept there. Am I permitted to use them?
Answer:
Thank you for your question.
There is controversy if it is permitted to eat food that was left under a bed or not. Most poskim permit it, however others say that it shouldn’t be eaten. If you want you can rely on those who permit it.
Best wishes
Sources
- שבות יעקב (ח”ב סי’ ק”ה) – “נ”ל פשוט דאין כאן חשש איסור בדיעבד רק דבכל אלו מבואר בש”ס ופוסקים דהוא רק אזהרה לכתחלה וכמשמעות בעל העיטור. וע’ הר צבי (או”ח ח”א סי’ נ’ ד”ה היוצא) – “והמעיין שם בשבות יעקב יראה שהדיעבד לענין זה הוא על ההנחה, כלומר שבדיעבד אם הניחם תחת המטה אין קפידא כלל לאוכלם אפילו לכתחילה. וכן רע”א ויד אפרים על מחבר יו”ד ס’ קט”ז סעי’ ה’, וכן פת”ת שם ס”ק ד’, וס”ק ה’, וכן בח”א כלל ב’ סעי’ ב’, עין יצחק (ח”א או”ח סוף סי’ כ”ד) – “אך בעיקר הך מילתא באוכלין תחת המטה או במראשותיו הביא הפתחי תשובה ביו”ד סי’ קט”ז ס”ק ד’ בשם תשובת שבות יעקב ח”ב סי’ ק”ה שכתב דבדיעבד אינן אסורים ובפרט באוכלין חיין יעו”ש בס”ק ה’. וכן נראה להוכיח מן מדרש רבה איכה פרשה א’ אות כ”ב דאמרו מהו כלי גולה כו’ חמת ושטיח וקערה כו’ חמת נותן בה קמח ונותנה תחת ראשו כו’. ובילקוט יחזקאל רמז שנ”א אמרו דנותן בה מים ונותנה תחת ראשו כו’. ומוכח מזה דאוכלין חיים אינן נאסרים בדיעבד בהניחו תחת מראשותיו. וממילא ה”ה תחת המטה דבאוכלין חיין יש להוכיח דאינן נאסרים” אור יצחק ח”א סי’ י”ד, דברי חכמים יו”ד פרק ב’ אות כ”ה בשם בעל אג”מ והגרחפ”ש זצ”ל, שבט הלוי (ח”ו סי’ קי”א ענף ה’ אות ה’, ח”ח סי’ כ”ב אות ב’, קובץ מבית לוי ח”ג עמ’ מ”ז אות א’, בענייני יו”ד עמ’ צ”ג אות א’) – “לא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם ואם נתנם לא נאסרו בדיעבד”. וע’ בס’ הבית בכשרותו פסקי דינים אקטואליים בעניני כשרות הבית עמ’ צ”ב סוף הע’ י”ח בשם הגראי”ל שטיינמן זצ”ל – “שמותר לאכול מאכלים ששהו תחת המיטה. שוב שאל השואל הרי הגאון אוסר, השיבו כשתהיה גאון תחמיר”, קובץ הלכות (סוכות פרק כ”ט הע’ ב’, שבת ח”א פרק ז’ הע’ ח’ [לשונו מובא לקמן], חנוכה פרק א’ הע’ י’ [לשונו מובא לקמן]) – “דדעת האחרונים להקל בזה בדיעבד”, שלחן הלוי (פרק כ”ג אות ב’), חוט שני (שאר ענייני סכנה [בתוך ס’ טבילת כלים] ס”ק ז’ ד”ה ולמעשה, עמ’ פ”א) – “ולמעשה באוכלין שתחת המטה אין נאסרים באכילה כמבואר באחרונים. אלא דהמחמיר יחמיר לעצמו, ואין בזה משום בל תשחית, דאם אחד לא רוצה לאכול מה שיש עליו רוח רעה, אינו מחוייב”.
- אמנם מצד שני שיטת הגר”א בינת אדם כלל ס”ג לאסור, וכן בברכי יוסף (שיורי ברכה ס”ק י’), בן איש חי (שנה א’ חנוכה אות י”ב, שנה ב’ פר’ נח אות י”ז, פר’ פנחס אות י”ד, מהרש”ם (הסכמה לס’ כולם אהובים) – “ועי’ בס’ שערי רחמים שהגר”א ז”ל אסר מאכל שהי’ מונח תחת תיבה או בתוך תיבה וישן עליו אדם וצוה להשליכו לנהר אף שאין התיבה מיוחד לשינה ע”ש”, משנה הלכות (מרשימות הגר”י שוב בעניני סכנה אות ב’, בנתיבות ההלכה גליון מ”ו עמ’ תקע”ה) – “אוכלים שהיו תחת המטה יש להחמיר שלא לאוכלם”, שדי חמד (מערכת הל’ כלל קמ”א אות ל”א) – “דודאי אית לן למינקט דדבר שיש בו משום רוח רעה גם בדיעבד אסור”, כה”ח (ס”ק מ”ג, ס”ק מ”ד, סי’ תרע”ג ס”ק י”א), הגרשז”א זצ”ל (הליכות שלמה תפילה פרק י”ג סעי’ י”ז) – “ישליכם ולא ישתמש בהם כלל”, דברי יציב (יו”ד סי’ ל”ג אות ז’) להחמיר. ושיטת יביע אומר (ח”א יו”ד סי’ ט’, סי’ י’, ח”ח או”ח סי’ נ”א אות א’, ח”י יו”ד ריש סי’ י”א, סי’ נ”ח ח”ב אות ח’, עי’ ח”ה חו”מ סי’ ו’, והחמיר במקום שאין הפסד מרובה, “ולענין הלכה נלע”ד שאם אין הפסד מרובה יש להחמיר, לחוש לד’ הגר”א, והבנין עולם, והחיד”א, והרב זבחי צדק, והרב בן איש חי, והרב נהר מצרים, והרב לב ים, ושו”ת הד”ר, וקרן לדוד, שכולם חוששים בזה אף בדיעבד לרוח רעה. אולם בהפסד מרובה אפשר להורות להקל, וכמ”ש השבו”י, והגאון שם אריה, והגאון רי”צ אלחנן, והגאון בית שלמה, ושו”ת ויעתר יצחק, וחינא דחיי, וילקוט הגרשוני, ועולת יצחק. והרב בן המחבר שו”ת בנין עולם. והגאון מלבי”ם בארצה”ח, ועוד. וכדאי הוא הרמב”ם דס”ל שאין רו”ר בזה”ז, לסמוך עליו במקום הפ”מ, בצירוף דעת האחרונים הנ”ל, שמקילים בזה בדיעבד. וע’ להלן (סי’ י אות ז). וביחוד אפשר להקל באוכלין חיים. ונהירנא שכן היה מורה ובא הגאון ר’ שמשון אהרן פולונסקי [זצ”ל] להקל בזה. וכן שמעתי מגדולי המורים שפוסקים להקל. ומ”מ כשאין הפסד מרובה נכון להחמיר, אם לא שיש עוד סניפין אחרים להקל. ונכון לרחוץ ג”פ האוכלים שהיו תחת המטה. וע’ בארצה”ח שם. והדבר ברור שאם לא ישנו על המטה בעוד האוכלים תחתיה, אלא סילקו אותם לפני כן שיש להתיר האוכלים בדיעבד, אף כשאין הפסד מרובה”.
