Question:
What is the correct brocha to make for ice-cream with small pieces of biscuit/cookie added to give crunch or flavour?
Do we apply the rule of ‘kol sheyesh bo m’chameshes haminin mevoroch olov borei minei mezonos’?
What if this is eaten at the end of a ‘bread meal’?
Please give marei mekomos if possible. Thanks
Answer:
Hello,
There is controversy about this. A number of poskim say that since the main food here is ice cream and the cookies are only there to enhance the ice cream, and not because the person wants to eat cookies now, therefore the bracha shehakol. They understand “kol shyesh bo” means when you want to eat the mezonos for itself, such as adding flour to make a food more filling. However here, you don’t want to eat cookies, rather ice cream, and to you if it would be chocolate flavor, strawberry or cookie flavor, it is all the same to you. Therefore, it is considered ice cream and the bracha is shehakol. However as stated there is controversy about his, therefore it is preferred to make two brachos, shehakol on the ice cream and mezonos on something else.
Regarding eating it for dessert, according to most poskim, (except R’ Moshe Feinstein zt”l), a bracha would be said on ice that is eaten for dessert. Therefore, saying shehakol would not be an issue, (unless you are machmir like R’ Moshe, so then make a shehakol on a candy).
Best wishes
Sources:
שלחן הלוי (ח”א פרק ג’ אות י”ד ס”ק ה’) – “שברי עוגיות הנתונים בתוך גלידה, ניתנים שם לטעם, ולכתחילה יברך מזונות על דבר אחר, ואם אין לו על מה לברך, לא יברך על העוגיות שבגלידה. ושמא תאמר למה לא נדון על הגלידה והמזונות שבתוכו כתערובת מזונות עם שאר דברים, שאע”פ שהמזונות המיעוט הולכים אחריו כל שהוא בא לטעם, כמו שגזרו חכמינו ז”ל (ברכות לו ע”ב) ‘כל שיש בו מחמשת המינים, מברכין עליו בורא מיני מזונות’. ועי’ משנ”ב (סי’ ר”ח ס”ק ז) וז”ל ‘כיון דהוא בא להטעים ולהכשיר את התבשיל והוא מחמשת המינין דחשיבי הוא העיקר’. התשובה ע”ז, דשם מיירי בתערובת של מין מזונות שבא לטעם, אבל במקום שיש עיקר ברור הקובע את המאכל על שמו, המזונות טפלים לו ואינם באים אלא לשמשו ולהטעימו הולכים אחר עיקר וטפל ולא אחר דין כל שיש בו. וכן כל מקום שיש עיקר וטפל ואפילו אם הטפל הוא לחם גמור הולכים תמיד אחר הכלל הגדול דכל שהוא עיקר ועמו טפילה מברכים על העיקר ופוטר את הטפילה, והבן בזה כי הוא יסוד גדול ועיקרי בהלכות ברכות”. וע’ וזאת הברכה (מעיין הברכה פרק ז’ אות י”ד) – “גלידה ובה חתיכות קטנות של ‘מזונות’, ועיקר כונת האדם על הגלידה, והמזונות באים ללפת את הגלידה – ברכתה ‘שהכל’, שהגליה עיקר (כנ”ל)”. וכן שמעתי מכמה פוסקים. וע’ ג”כ מנחת אשר (ח”ב סי’ ט”ז אות ג’) – “נשאלתי בגלידה שיש בה שברי עוגיות, מה מברך עליה. כפי שהוסבר לי יש שמדובר בפירורים קטנים, אך יש גלידות יקרות שבהן לא מדובר בפירורים קטנים דבטלי ממילא, אלא בחתיכות ממש שיש בהם טעם לשבח … נראה למעשה לגבי גלידות אלה, וכך נראה גם לגבי שקדי מרק, דמברך לחוד על העיקר ולחוד במ”מ על הטפל, ודו”ק בכ”ז”.
- א) הגרי”מ שטרן (שערי הברכה פרק כ”ג ערך גלידה הע’ כ”ד) – “שצריך לברך ע”ז שתי ברכות”.
שערי הברכה (פרק כ”ג ערך גלידה) – “גלידה שמעורב בה מין דגן, כגון שברי עוגיות וכדו’: מברך שתי ברכות – על מיני הדגן מברך ‘בורא מיני מזונות’, ועל הגלידה מברך ‘שהכל’. ואחריה מברך ‘בורא נפשות'”.
גלידה בסוף הסעודה – האם גלידה טעונה ברכה לעצמה או נפטרת בברכת הפת. הגרשז”א זצ”ל (ותן ברכה קונ’ התשובות סי’ קע”ז אות א’, פרק ה’ הע’ י”ד, ביצחק יקרא סי’ קע”ז על המ”ב ס”ק ד’ [לשונו מובא לקמן]) – “האוכל קרטיב (מים קפואים עם טעם) או שרביט בתוך סעודה של פת או שאוכל לקינוח צריך לברך שהכל ובלבד שאוכל לתענוג ולא לשביעה”. אבן ישראל (ח”ט סי’ ס”ב אות ו’) – “על פירות וגלידה אחר הסעודה צריך לברך”. הגריש”א זצ”ל (וזאת הברכה פרק ח’ הע’ ח’, אשרי האיש או”ח ח”א פרק ל”ה אות נ”ד [לשונו מובא לקמן]) – “לברך על כל אלה (גם ארטיק) מאחר שהוא נאכל לקינוח ולא נאכל מחמת הסעודה”. וכן באשרי האיש או”ח ח”א פרק ל”ה אות מ’ “גלידה באמצע הסעודה חייב ברכה, כי לא שייך לומר שזה חלק מן הסעודה”. וזאת הברכה פרק ח’ הע’ ח’ בשם הרב פ. שיינברג זצ”ל. שבט הלוי (ח”א סי’ ר”ה בהגהות לסי’ קע”ד) – “סימן קע”ד ס”ז דחשיבי כבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתי’ ונראה דמיני מתיקה כגון גלידה או שוקולד פשיטא דאין דינם כמשקין וצריך לברך עליהם לפניהם והרבה טועים בזה”. הגר”א נבנצל שליט”א (ביצחק יקרא על מ”ב ס”ק ד’) – “על גלידה בסעודה פסק אדמו”ר זללה”ה דמברכין”. הגרח”ק זצ”ל (ברכות כהלכתן עמ’ קמ”ה אות כ”ב, הברכות כהלכתן עמ’ ר”ד אות י”ז) – “מאכל העשוי לקינוח כמו גלידה האם מברכים עליו בסעודה אף שנוזלי כמשקה. תשובה: מברכים כי זה לא נחשב כדברים שבאים מחמת הסעודה”. וזאת הברכה (פרק ח’ הע’ ח’) – “ולע”ד כן משמעות המ”ב, שלא מיבעיא לדעת החיי אדם (המובא בסימן קע”ד מ”ב ס”ק ל”ט) הסובר שמברכים על קפה ששותה בסוף הסעודה לעכל – פשוט שיאמר על גלידה לברך, ואף לדעת המשנה ברורה שם שכתב שאין דבריו מוכרחים, נראה שבגלידה מברך. שהמעיין שם יראה שהמשנה ברורה חולק על הקביעה של החיי אדם שהקפה הוא לעכל, ולדעת המשנה ברורה יתכן ששותה הקפה לצמאון מחמת הסעודה אך בגלידה בודאי אינו ‘אוכלו’ להרוות צמאונו אלא למתיקות ודין הגלידה כדין היי”ש ששותה אחרי הסעודה ומברך עליו, כיון שברור שבא לעכל כמבואר במשנה ברורה שם”. ותן ברכה (עמ’ פ”ז) חשוקי חמד (ברכות סוף דף מב., עלינו לשבח ח”ב תשובה כ”ו אות ב’) – “שאלה. האם גלידה, אבטיח או מילון הנאכלים לקינוח סעודה טעונים ברכה בפני עצמם או שנפטרו בברכת הפת. תשובה. גלידה הנאכלת בתור קינוח סעודה חייבת ברכה לפניה, ויברך עליה שהכל ואינה טעונה ברכה אחריה מאחר וברכת המזון פוטרתה. וכמו כן אבטיח ומילון מברכים עליהם בורא פרי האדמה לפני האכילה ולאחר האכילה אין מברכים עליהם כי ברכת המזון פוטרתם, כמבואר במסכת ברכות דף מב ע”א (ובשו”ע סימן קעז ס”א)”. הל’ חג בחג (ימים נוראים פרק ו’ הע’ כ”ד) – “והנה במש”כ המהרי”ל וש”א דהדבש נפטר רק מחמת טפלה לתפוח, מבואר דבלא זה מברכין על הדבש באמצע הסעודה שהכל, ואף שכבר בירך בפה”ג, ויין פוטר כל מיני משקין, מ”מ אינו ענין לזה אף דדבש הוי מז’ משקין, הואיל והטעם דיין פוטר כל מיני משקין משום דהוא עיקר והם נטפלים אליו, וזה שייך רק במשקין הבאין לשתיה ולרויה, אך דבש שאינו בא כמשקה לשתות אינו נטפל ליין ואינו נפטר בברכתו. ומזה יש ללמוד אף לגלידה הבאה בתוך הסעודה דאף אם דינה כמשקה אינו נפטר בברכת הפת ולא בברכת היין הואיל ואינה טפלה להם והוא כפירות הבאות בתוך הסעודה שמברך עליהם. ובפרט שדרכה לבוא תמיד לקינוח סעודה בלא פת”. שערי הברכה (פרק ח’ סעי’ י”א, עי’ הע’ כ”ד).
אג”מ (רשומי אהרן ח”ב או”ח סי’ קע”ז אות ד’, צהר חי”ג עמ’ נ”ב אות ג’) – “אין לברך על אכילת גלידה (ice cream) שבתוך הסעודה שדינה כמשקה”.בורא מיני מזונות.
