Question:
Can I break a matzah into a hot soup on Shabbos? Soup pot to ladle to bowl?
Answer:
Thank you for your question.
It depends on how you are doing it. You should not break the matzoh into the bowl before pouring the hot soup into the bowl, because this would be iruy kli rishon (if we consider the ladle to be a kli rishon). What may be done according to numerous poskim is to break the matzoh into the bowl, after the soup is already inside it. This is because the bowl of soup is now considered a kli shlishi, even though it was placed in the bowl from a ladle. See sources.
Best wishes
Sources:
ידוע הסתירה במ”ב בענין מצקת שבס’ שי”ח ס”ק פ” כ’ להחמיר “אם שואב בכלי ריקן מתוך כלי ראשון י”א דדינו ככלי ראשון ובפרט אם משהה הכלי ריקן בתוכו עד שמעלה רתיחה ודאי מקרי כ”ר”. אמנם בס”ק מ”ה כ’ “מה שנוהגין איזה אנשים כשעושין חמין מרגלי בהמה לחתוך חתיכת פת בכלי ולערות עליהם המרק של הרגלים מכ”ר לא יפה הם עושין… אלא אם רוצה ליתן פת ימתין עד שלא יהיה היד סולדת במרק או שלכל הפחות ישאב בכף מן הקדרה כדי שתהיה הקערה כלי שלישי”.
חוץ מזה ידוע שבישול אחרי אפיה הוא מחלוקת ראשונים, ע’ שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיח סעיף ה וז”ל המחבר “יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בשלו אח”כ במשקה יש בו משום בישול, ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו, ויש מתירין. וכ’ הרמ”א הגה: בכלי שני ויש מקילין אפילו בכלי ראשון. ונהגו ליזהר לכתחילה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו.” וכתבו כמה פוסקים לת’ הסתירה במ”ב שאע”פ שמחמיר במקצת, אבל הצירוף זה שנוהגים להחמיר בבישול אחרי אפיה אפילו בכלי שני, יש להקל. ע’ מנחת יצחק (ח”ה סי’ קכ”ז אות ג’) – וז”ל “הנה פשוט, כיון דיש פלוגתא, אם כף שתחבו לכ”ר, יש לו דין כ”ר, כמבואר בטו”ז שם (סעיף י”ג, וביו”ד סוס”י צ”ב), ממילא הוי ספיקא דדינא, על כן בספק שבין כלי ראשון לשני החמיר, ובספק שבין כלי שני לשלישי הקיל, והחילוק מובן, וביותר בנדון (שבס”ק מ”ה), שיש מתירין אפילו בכ”ר, ואף שהרמ”א החמיר אפילו בכלי שני, מ”מ בספק כלי שני כלי שלישי, בודאי יש להתיר, וזה שיטת המ”ב וק”ל”. וכ”כ באז נדברו (ח”ה סי’ נ”ב אות ד’) וז”ל “וכעת ראיתי בשו”ת מנחת יצחק ח”ה סימן קכ”ז שעמד על סתירת המ”ב ועיין שם שביאר על דרך שכתבנו”.וכן בששכ“ה (פרק א’ הע’ ק”פ [דפו”ח, הע’ ר”י]) – “נראה ליישב סתירת המ”ב מס”ק מ”ה לס”ק פ”ז. מכיון שדעה זו דיש בישול אחר אפיה היא דעת יחיד”. וכן בארחות שבת (פרק א’ הע’ קס”ג) – “ונראה טעמו דכיון שאין זה ברור שהפת נידונת כקלי הבישול וגם הוי בישול אחר אפיה”. וכן הגר“י ברקוביץ שליט”א (זרע שמואל הע’ נ”ח, והע’ ס’, “שנכון רק להתיר בפת, שהתיר המ”ב בהדיא … שכן המנהג להקל בזה”. לבושי עז (סי’ צ”ב סעי’ ט’ אות ט’). פסקי תשובות (אות ט”ו, דפו”ח אות מ”ג), שבות יצחק (ח”ט פרק י”ג אות ג’), שבת במטבח (ארטסקרול, פרק ב’ הע’ ל”ח) – “מנחת יצחק … ותירץ ונ”ל הנה פשוט, כיון דיש פלוגתא, אם כף שתחבו לכ”ר, יש לו דין כ”ר, ממילא הוי ספיקא דדינא, על כן בספק שבין כלי ראשון לשני החמיר, ובספק שבין כלי שני לשלישי הקיל, והחילוק מובן, וביותר בנדון שבס”ק מ”ה, שיש מתירין אפילו בכ”ר [ר”ל דאין בישול אחר אפי’], ואף שהרמ”א החמיר אפילו בכלי שני, מ”מ בספק כלי שני כלי שלישי, בודאי יש להתיר”.
ואפילו משום יד נכות בו לכמה פוסקים אין להחמיר ובפרט בכלי שני וכאן בכלי שלישי ע’ חזו“א (או”ח סי’ נ”ב ס”ק י”ט ד”ה ולענין) – “להח”א המחמיר ביד נכוית אף בכלי שלישי אסור, ומיהו כיון שאינו אלא חומרא, במה שנהגו נהגו, ועל הרוב אין כלי שלישי י”ס לכן הקילו”. וכן אג“מ (או”ח ח”ד סי’ ע”ד בישול אות ד’) – “האם יש לחוש לדעת הח”א דכלי שני מבשל ביד נכוית בו לכ”ע והאם יש לחוש ליד נכוית בו אף בכלי שלישי. תשובה: לא שייך לידע מנהג בזה משום דמחמירין אנו בכלי שני בכל דבר משום דיש דברים שמתבשלין גם בכלי שני ולא ידוע לנו שלכן החלוק ביד נכוית לא מצוי שיהיה נוגע לנו לדינא. וליד נכוית בכלי שלישי שהוא נוגע לכל הדברים נוהגין שאין מחלקין דבכל כלי שלישי מקילין. אבל אין ללמוד ממנהג זה להקל גם בכלי שני דאפשר אף להח”א ליכא איסור בכלי שלישי אף בנכוית ואולי ליכא כלל מציאות זה”. וכן שבט הלוי (ח”י סי’ ס”ד) – “ויתכן דגם עירוי מכ”ש וגם כלי שלישי אסור אם באמת יד נכוית כ”כ, איברא למה שכתבתי להקל בכלי שלישי היינו דרך הכרעה בין השיטות, יתכן שגם עירוי מכלי שני מותר כעין מש”כ תוס’ שבת ל”ט ע”א ד”ה כל בסו”ד”. נשמת שבת (סי’ שי”ח אות מ”ה, אמנם עי’ אות מ”ז) ארחות שבת (פרק א’ סעי’ נ”ח) שבת במטבח (ארטסקרול, פרק ב’ הע’ כ’) – “החיי אדם … ואולם הרדב”ז … אמרי בינה … בשואל ומשיב … ובערוך השלחן … חזו”א … בבית יוסף יו”ד … בשביתת שבת … לא הבאנו שיטת החיי אדם כיון דרוב הפוסקים חולקים עליו”.
