Kibud Av regarding listening to a parent

Question:

Shalom, my mother doesn’t allow me to take the subway since she says it’s dangerous. If would take it without her knowing about it which will not result in any tzar to her am I allowed to take it.
Thanks

Answer:

Hello,

There is controversy about this. There are Rishonim[1] who say that it is included in Kibbud av v’em, even though the parent doesn’t get any physical benefit from the child’s listening, however most Rishonim and poskim rule that it is not included in kibud av v’em[2]. The is also an opinion[3] that the child has to listen because by disobeying it is transgressing the mitzva of morah and included in not contradicting a parent. However others disagree with this. Since most poskim say that kibbud av v’em would not apply to this, therefore we can be lenient about this, however with few conditions.

1. Only take the train, at times when indeed it is generally considered safe, and not when it isn’t.
2. Don’t let your mother find out that you are acting contrary to her wishes. This is because the knowledge that you are not listening to her, will cause her pain[4].
3. Don’t do it in a disrespectful manner. Meaning, don’t tell people that you are taking the train even though your mother doesn’t want you to. This is because doing so would be considered similar to ridiculing her[5].

Best wishes

Sources:

[1] שו”ת תשב”ץ חלק ב סימן נג “אבל עדיין תוכל לומר אביו שאני שאסור לסתור את דבריו כדאי’ בפרק קמא דקדושין (ל”א ע”א) אלא שאין זה דבר הגון בהיתר נדר זה שאלו קדמה מצות אביו לנדרו היה אפשר לומר כן…” וע’ בשו”ת מהרש”ם (ח”א סי’ ק”א) שמתשו’ הריב”ש (סי’ קכ”ז) ומתשו’ תשב”ץ (ח”ב סי’ נ”ג) ומס’ חסידים (מסי’ תקס”א עד סי’ תקס”ד) מוכח ( שהוא מצוה) ע”ש.

[2]תוס‘ (קידושין דף לב. ד”ה ר”י, וכן יבמות דף ו. ד”ה שכן) – “ונראה לר”י שיניח כבוד אביו ואבידת חבירו ויעסוק באבידתו דהא דאמר כיבוד אב קודם היינו דוקא להניח לאביו לעשות רצונו בממונו לפי שזהו גוף הכיבוד אבל באבידתו כיון שאין האב נהנה באבידה עצמה אין הבן חייב להפסיד … “. וכן חדושי הרמב”ן יבמות דף ו עמוד א, וז”ל “וא”ת והלא מכיון שאמר לו אביו חמר אחר בהמתך זהו כבודו, אין זה עיקר כבוד אלא מה שאמרו בקידושין איזהו כיבוד מאכילו ומשקהו ומלבישו ומנעילו וכו’ וכל דבר שיש לו הנאה בו, אבל אמר לו לעשות דבר שאין לו הנאה של כלום אין זה כיבוד שאמרה תורה”. וכן ברשב”א מסכת יבמות דף ו עמוד א “ונראין דברי ר”ח ז”ל שפירש דאלאו דמחמר קאי כלומר לעולם בלאו דמחמר ודקא קשיא לך ליגמר מהכא דלא דחי שאני הכא דאין בטולו אלא הכשר מצוה בלבד ובשעה שמבטל הלאו לא מקיים העשה ממש, וכגון שאמר לו אביו חמר אחר בהמה זו להביא גוזלות או דבר שצריך ליהנות ממנו ולפיכך כשהוא מחמר אין זה ממשו של כבוד אלא הכשר כבודו ואף על פי שאמר לו האב לחמר אחר הבהמה לפי שאין עיקר כבודו אלא במה שיש לו בו הנאה”.  וכן בשו”ת משיב דבר חלק ב סימן נ “והנה נאמר ע”ז הדין שאר טעמים במהרי”ק (שורש קס”ו א’) דכבוד אב אינו אלא במה שנוגע לו להאכילו וכדומה, אבל במה שאינו נוגע לו אין חיוב, וזה הטעם הביא בביאור הגר”א ז”ל בשם חי’ רמב”ן ורשב”א יבמות פ”א שאין עיקר מצות כ”א אלא במה שיש לו הנאה כו'”, כו”פ בשו”ת מהר”ם לובלין ס’ קל”ו וז”ל “ועוד בר מדין ובר מדין נראה אינו כלל, לא בכלל מורא אב ולא בכלל כיבוד, אפילו למ”ד בשל בן, דמורא אב היינו דוקא לא ישב במקומו וכו’,  וכיבוד אב מאכילו ומשקיהו בדבר הנוגע בגוף עצמו של האב … אבל בנדון דידן שאין שום כבוד לגופו של אב אלא שרוצה שיתן בנו הגדול שטר חלילה לאחיו כדי להעשי’ את בנו… אין זה כלל וכלל בכלל כיבוד אב ואם. וכיוצא בזה ממש כתב מהר”י קלון שורש קס”ו  וזה לשונו “ועוד דעד כאן לא מפליגי אם משל אב או משל בן אלא בדבי דשייך האב בגווי, כגון פרנסת האב שצורך גוף האב הוא וקיומו, אבל במילתי דלא שייך האב בגיויה פשיטא דאין כח באב למחות בבן לא משום כיבוד ולא משום מורא דלא שייך כיבוד אלא מאכילו למשקיהו…”. וע’ שו”ת בצל החכמה חלק ב סימן נה העולה להל’ “ג) נראה דעת רוב הפוסקים דכל שהאב מצוה לבנו לעשות דבר שאין לו לאב ממנו הנאת הגוף, אין זה בכלל מצות כבוד אב, אלא שמ”מ בלי טעם וסיבה חזקה לא יעבור על ציוויו (אות ג’). – ד) נראה דכל שמצוה לבנו לעשות דבר שאין לאב בו הנאת הגוף, גם אם לא יהי’ לבן שום הפסד אם יעשנו, כשלא קיים צווי אביו לא ביטל מצות מורא אב וצע”ק (אות ו’)”. וכ”פ בילקוט יוסף הל’ כאו”א פ”ט אות א’. וע’ שו”ת שבט הלוי חלק י סימן קנו “אשר שאל, במי שהוריו אינם מניחים לו לשתות קפה. אם יש להורים סבה שאסרו לו לשתות קפה שמזיק לבריאותו בודאי צריך לשמוע אליהם, ואם אין להם סבה רק שכך הם רוצים אם שייך בזה כבוד אב ואם, יש מחלוקת בריטב”א פ”ק ביבמות ויש מקום לצדד לדעה זו דשלא בפניו מותר, משא”כ בפניו שמצטערים שעוברים על דבריהם וגרימת צער בפני עצמו הוא איסור”.

[3]  המקנה (קידושין דף לא., וכן עי’ דף ל: ד”ה תני דלישיטתיה) – “ת”ר איזהו מורא וכו’ ולא סותר את דבריו כו’ נראה דכל דבר שמצווה לו אביו אף בדבר שאין לאביו שום הנאה ממנו שאינו בכלל כיבוד אפ”ה אם אין לבן שום הפסד ממנו זה בכלל מורא שאם לא ישמע לו הוי כסותר את דבריו. וכ”כ בשו”ת רעק”א ח”א  ס’ ס”ח, וע’ שו”ת בצל החכמה חלק ב סימן נה “שוב אחר החיפוש מצאתי בס’ בית דוד לשו”ע יו”ד (סי’ ר”מ סעי’ ח’) מביא דברי ס’ המקנה הנ”ל ודוחה כל ראיותיו ומוכיח היפך דעת ס’ המקנה בזה ע”ש”.  וכן ע’ דברות משה (קידושין סי’ נ’ הע’ י”ד) – “ובספר המקנה … ועצם הדמיון ללא יסתור את דבריו לא נכון כלל… ולכן מסתבר שאף בדברי הרשות אין להחשיב המעשה שעושה שלא כדאמר האב בכלל סותר דבריו שאיתא בחיוב מורא אלא שלא יסתור את דבריו בהלשון בשעה שמדברין”.

[4]  יורה דעה סימן רמא סעיף ו “כל המבזה אביו ואמו, אפילו בדברים, אפילו ברמיזה, הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר: ארור מקלה אביו ואמו (דברים כז, טז), וע’ ש”ך שם סימן רמ ס”ק כ, “וי”א דאינו כו’. מיהו אף על פי שאינו מחויב לכבדו אסור לצערו כדלקמן סימן רמ”א ס”ד ה” וכן בשו”ת אג”מ יו”ד חלק ג סימן לה, “ועוד שהאב והאם של אלו שמעשנין זה מצטערים מאד אשר עוברין על מצות כבוד אב ואם”. תשובות והנהגות כרך א סימן תקכו “וכ”ש לגרום לאביו צער הוא בכלל ארור מקלה אביו ואמו, וכן ראיתי בשם הקדוש האריז”ל שנמנע לטבול בחורף כשאמו צותה לו כן מפני כיבוד אם. (שהרי חששה ויראה לבריאותו, ולא רצה לצערה בזה)”.

[5] כיון שדיבור כזה הוא זילזול באמו, שאינו שומע בקולה.