Potty Training

Question:

Hi,
We are potty training our son. We have one of those small portable potties for him to go on.
1) Is it permitted to be in our living room, which has seforim?
2) If it is limited, what precautions do we need to take so that we do not make a bracha facing what I believe is considered a toilet.

Answer:

Hello,

1. As you correctly write, a potty is considered a toilet, and preferably it should not be in the same room as the seforim. However, if it is difficult for it to be in a different room. It is halachically permitted to be there, even though there are seforim in the room. See sources[1].
2. Regarding saying brachos while facing the potty. Under the assumption that your potty is made of plastic. If the potty is not washed out and clean, we may not say brachos or learn in its vicinity. However, if it is washed, according to a number of poskim[2], it is considered clean, and brachos may be said when facing it. There is however a preference that it be covered.

Best wishes

Sources:

[1] ע’ בס’ מחזה אליהו ח”א ס’ ה’-ח’ שהעריך בזה מעד ויצא שמותר, אמנם עדיף אם אפשר שזה אלא יהיה בחדר שיש בו ספרים משום בזיון לספרים, וכן העתיקו כמה מחברי זמנינו. וע’ ג”כ בפסקי תשובות ס’ מ’ אות ד’.

וע’ כ”ג בשו”ת משנה הלכות חלק ו סימן כד “והנראה לפענ”ד להלכה דהירא לדברי ה’ לכתחלה ודאי אין להחליף צואת הקטנים נגד ספרי קודש ולא גרע מאם הי’ יושב ואוכל על יד השלחן והיתה באה אשתו בשעת אכילתו על השלחן ומחלפת את צואת הילד ודאי לא הי’ ניחא ליה בזה הכ”נ לענין ספרים עכ”פ שלחן ה’ כשלחנו. גם כי יש משום ערות קטן דאסור לגלות ערוה לפני ס”ת וכמ”ש מע”כ מיו”ד סי’ רפ”ב והגם דהתם ס”ת כתיב הכ”נ שאר ספרים עיין תשובה מאהבה סי’ ט’ הביאו הפת”ש אלא דזה יש ליזהר שלא לגלות הערוה נגד הספר כמובן ועכ”פ אם תוכל לנקות התינוק מצואה ולכרוך אותו בדייפער כדי שלא יראו הספרים ודאי כדאי לעשות כן מ”מ לא אמינא לאיסורא מדינא אבל ממדת חסידות והירא דבר ה’ ודאי ירגיל בביתו להיות צנוע גם בזה”.

וע’ בתשובות והנהגות כרך ב סימן קלז  “שאלה: אם מותר להושיב תינוק על סיר בחדר שיש ספרים ש”ס ופוסקים או סידורים. תשובה. כמדומני שהמנהג פשוט להתיר ומחליפים חיתולים ומושיבין אותו בסיר אף שבחדר מונח ספרים, ומעולם לא שמעתי מי שיפקפק לאסור הדבר, … ולדעתי נראה שבגדולים בני דעת כמו חולה וכדומה אסור שמתועב הדבר, אבל בקטנים אף שגדול מעמידם כיון שאין הצואה מגולה אף שהגרף של רעי מגולה אין כאן בזיון כ”כ, שתמיד לא מייחדים מקום מיוחד לעשיית צרכיהם של הקטנים, הרי שהנהגה זו אינה בזויה כיון שעושים אותה בגלוי, [ועיין ע”ז מז: דביהכ”ס דעביד לתינוקות לית להו צניעותא] ומשמע דשרי אף בפני כתבי הקודש, … ובזכרוני שבספר “מחזה אליהו” מאריך בזה ונדחק להקל שאינו נראה, אבל מסיק כי דבר ה’ בזה ואינו אלא מצדיק מנהג שנהגו להקל, שקשה מאד לחייב נשים להוציא מהחדר תמיד כל ספר או אפילו דף של ברכת המזון הנמצא שמה, מ”מ מסיק לכתחילה להחמיר בחדר אחר, ודבריו נכונים בחדר המיוחד לספרים דהיינו ללימוד שמה, אבל בחדר רגיל ויש שם באקראי ספרים, חידוש שצריך להוציא כל ספר הנדפס מהחדר שראוי לחוש ח”ו כי דבר ה’ בזה, כיון שאין בזה בזיון להם, ולע”ד זהו חומרא לבד. (ואף שהשכינה לא נמצא במקום מטונף, היינו כשלומד או מתפלל שהשכינה כנגדו שפיר ראוי לאסור כשסיר בחדר, אבל בספרים הנמצאים בחדר כיון שאינו נראה הצואה ואין ריח נראה שאין מדינא איסור וכמ”ש). .. הדרן לדברינו דבחדר מיוחד לספרים או שכעת מתפלל שמה אפילו אם הסיר מכוסה לא יושיב תינוק על סיר, אבל בחדר שאינו מיוחד לספרים, אף שיש איזה ספרים בחדר, מותר מדינא להושיב תינוק בסיר בעת שאין לומדים או מברכים וכמ”ש, והמחמיר להושיבו תמיד בחדר בלי ספרים תע”ב.

[2]ע’ שש”כ שמירת שבת כהלכתה – הערות פרק כב הערה (קכט) “עיין סי’ פז במ”ב ס”ק ד הטעם דשרינן זכוכית משום שאינה בולעת, ואפי’ בולעת – אין בליעתה מרובה, וה”נ לענין פלאסטיק”. וע’ בס’ אבני ישפה ח”א ס’ י”א ענף ב’ וז”ל “כיום מצוי סיר לעשיית צרכים שהוא עשוי מפלסטיק ונראה דדמי לגרף של רעי מזכוכית דאין לו דין של גרף של רעי כאשר הוא נקי כמ”ש שו”ע או”ח סי’ פ”ז סע’ א’ וגם הפלסטיק הוא שוע ובליעתו מועטת וקל לנקותו ולא דמי לחרס ועץ… וגם האג”מ יודה דנקיונו דומה לכלי זכוכית ואין דין של גרף של רעי כאשר הוא נקי ושוב הראו לי שהאגרות משה בעצמו בחאו”ח סי’ כ”ז סוף ד”ה ובחולה נטה לומר דגרף של רעי של פלסטיק דינו כזכוכית… (הגה. שם כ’ ומ”מ טוב לכסתו) וכן כתב אלי הגר”ב זילבר שליט”א (זצ”ל) בעהמ”ח שו”ת אז נדברו אמנם בשלמי יהודה פ”י סע’ י’ כתב בשם מו”ר הגרי”ש אלישיב (זצ”ל)  שליט”א שדינו כעביט של עץ”.