Question:
Is the following a yichud scenario: A woman is home alone in the evening. A night nurse for a relative arrives. They are home alone for an hour, in different rooms of the house. Any family members could arrive at any time, and several family members would certainly be back within 72 minutes.
Answer:
Hello,
The best thing would be to keep the door unlocked, and if possible, slightly open. The fact that family members might come can help, however it really depends if you would be surprised if they came back then or not. If they can be expected to come home then, then this will help, however if you would be surprised if they came back at that time, and it is not usual for them to do so, then it wouldn’t help. The fact that they will surely be back within 72 minutes, doesn’t help us, as 72 minutes is not a time frame related to yichud. If your relative is up, and it isn’t the time that he/she goes to sleep, then that would also break the yichud.
Sources:
חזו”א (דבר הלכה סי’ ג’ ס”ק ו’, הוספות חדשות עמ’ קפ”ח, עי’ חזו”א אה”ע סי’ ל”ב סעי’ א, מעשה איש ח”ד עמ’ ק”ע [לשונו מובא לעיל]) – “הדעת נוטה דכל שאפשר לחוש לנכנסים בכל שעה אין זה מקום סתר, והי’ נראה לפ”ז דפ”פ ברה”ר איירי אפי’ בטוח שאין אדם נכנס אצלו, שאין לו שום מכיר וריע ואין אדם נכנס אליו, דאימת רבים עליו בטבע אפי’ באופן זה”. ישועת משה (מכתב בס’ יחוד – הלכותיו בקצרה עמ’ ז’ אות ב’). חוט שני (יחוד ס”ק י’). עי’ תורת היחוד (פרק ה’ סוף סעי’ י”א, סעי’ י”ב). עי’ הגר”ש פעלדער שליט”א (שיעורים משלחן גבוה עמ’ ה’) – “ובחזו”א … ולענ”ד כך נראה מסתימת השו”ע וכנ”ל, דהשו”ע סתם שפ”פ מותר, ובשלמא אם הכוונה שהוא פתוח לרווחה, אתי שפיר. אבל לדעת רוב הפוסקים שהכוונה היא גם כשהדלת סגורה, איך שייך לומר שזהו דוקא במקומות שהדרך להכנס שלא ברשות, והרי ודאי שהיו מקומות בעולם וכן תקופות שונות שהדרך לא היה להיכנס שלא ברשות, והאיך סתמו הנו”כ דבר זה. וא”כ מפשטות השו”ע והנו”כ נראה כדעת החזו”א המהרש”ם והאג”מ שמותר בכל אופן, גם במקום שנהוג ליטול רשות קודם שנכנסים. וכדי לשבר את האוזן, יש ליתן טעם לדבר, מדוע באמת מותר להתייחד באופן כזה, במקום שאין דרכן של בני רה”ר להיכנס לבית שלא ברשות, והרי אין כאן סברא ד’מירתת’ כדי להתיר האיסור להתייחד. וכדי לבאר הסברא בזה נביא משל למה”ד, לקיום מצות עונה, ואין שם איש מאנשי הבית, דנועלים דלת החדר או עכ”פ דלת הקדמי של הבית. וכל כך למה, הרי אף אחד לא יכנס לבית שלא ברשות, והבית ריקן כעת וממילא אין שום חשש. והטעם לזה שאינם רוצים להכנס לסיכון רחוק שמא יכנס אחד פתאום שלא ברשות. והדברים ק”ו, והרי במצות עונה אינם עושים שום עבירה אלא שנמצאים במצב שאם יראו אחרים יתביישו מאוד, ואף שאם יארע שאחד אכן יראה אותם לא יתפרסם הדבר לקלון מאחר שאין כאן שום עבירה אלא בושה בעלמא, ומ”מ חוששים כ”כ ונועלים הדלת מחמת חשש כזה. וכ”ש כשאדם חושב לעבור עבירה עם אשה אחרת, ודאי שחושש שאם יתפסוהו בקלונו יפרסמו את קלקולו ויצא עליו שם רע, וממילא לא היה לוקח סיכון כזה לסמוך על דרכן של בני אדם לא להיכנס בלי נטילת רשות. וזה נראה הסברא שפ”פ מותר גם במקרה שלא נכנסים לבית סגור אלא בנטילת רשות, ומנהג העולם להתיר בזה, ונראה דזהו סברת ההיתר. אך כמובן שעדיף להחמיר בענינים אלו, וכמו שכתבו הפוסקים, וממילא אם יש אפשרות להחמיר בזה ולעשות פ”פ לכל הדעות, כלומר להשאיר את הדלת פתוחה לרווחה, בודאי עדיף ואין טעם להקל בזה. אך לפעמים כשאינו נוח להחמיר ולהתנהג כך, שאין נוח לאדם לומר שמחמיר להשאיר את הדלת פתוח משום חשש יחוד, אז באמת נראה שיכול לסמוך, על זה שמעיקר הדין מותר בכך וכנ”ל. אך שמעתי בשם הגרש”ז אויערבאך, שאף אם אינו מחמיר להשאיר את הדלת פתוחה, מ”מ יש עדיפות להשאיר את הדלת ‘פתוחה קצת’, כי זה עדיף מדלת סגורה לגמרי. והטעם שאין הדרך להכנס לבית שדלתו סגור, אבל אם הדלת פתוחה קצת, אז כבר פותחים אותו בני רה”ר יותר ונכנסים, וזה כעין פשרה”.
