Question:
If I am sweeping up food remnants on Shabbos, and I notice that there are ants crawling around in the food, is it permissible to dispose these food remnants into a garbage can, or would it be prohibited since it would be trapping the ants? And would it matter if a different type of insect was crawling in the food remnants?
Answer:
Hello,
It is permitted. There is no issue that maybe some of the ants will get killed because you have no intention to do that, and it will not nessesarily happen, therefore it is considered a davar sheino miskaven and permitted.
As far as that ants getting trapped, since they can run off the shovel, they aren’t considered trapped, and even in the garbage can, the ants can often find their way out if it is uncovered or there is a small hole between the can and the lid, and it would not be considered trapping them. This is since the ants would be able to escape on their own, they are not considered trapped. Besides this, there is controversy if trapping applies to ants in general. According to some poskim, since they move slowly, and we can catch easily, they are considered trapped already and tzod will not be applicable. Regarding the second issue, it would depend on the insect, and how fast it moves.
Best wishes
Sources:
בה”ל (סעי’ א’ סוף ד”ה שהם) – “שיש לכאורה להסתפק בעניננו אם הכניס עוף לבית והדלת פתוחה או החלון פתוח או ביבר שאינו מקורה אפשר דליכא אפילו איסור דרבנן דדוקא היכא דהדלת נעולה דהחיה והעוף ניצודין עכ”פ במקצת רק צריך עוד לרדיפה והשתדלות משא”כ היכא דפתוח עדיין לא נצודה כלום ומלשון הרמב”ם שכתב הכניסה לטרקלין ונעל משמע כדברינו ויש לדחות דכונתו דאפ”ה פטור ובתוספתא תניא הצד צבי לחצר שיש לה ב’ פתחים פטור ומשמע אבל אסור ככל פטורי דשבת דקי”ל בהו לאיסור ואין להקשות מביצה ל”ו והובא לקמן בס”ד עי”ש בבה”ל דאם הניח חור גדול מותר ואפילו במתכוין שם שאני שהדבורים היו שם מכבר וכיון דגם עתה הם יכולים לצאת לא עשה כלום משא”כ הכא דמקודם היו בחוץ והוא הכניסן בידים לפנים וכעין צידה הוא ועיין בא”ר מה שכתב בשם מהרי”ט צהלון והובא בבה”ט משמע דשרי בכל גווני בדבורים ואפשר דצבי שיש במינו ניצוד שאני”. וע’ ג”כ א”ר (ס”ק י”ב) – “כתב בתשו’ ר’ יו”ט צהלון כשבורחין הצרעים מהכוורת ויושבין בכותל במקום קרוב, ולוקחין מטה אחד ומושחין אותו במיוימ”ן [במי לימון] ומניחין אותו כנגדן ומדברין להם דברים טובים עד שמתקבצין כולם במטה, ולוקחים המטה ומכניסין לכוורת, אפילו ישראל אפשר דשרי בשבת, דמה שמדבר להם אינו צידה כיון שאינו חובשן, ולא נותן בשבת דבק או שום דבר כדי שלא יברחו, אלא עדיין יכולין לברוח, כל שכן לומר לכותי”.
ששכ”ה (פרק כ”ז דפו”ח סעי’ מ”ה) – “בעלי-חיים כאלה שאין במינם צידה, דהיינו שבנקל אפשר לקחתם ואין דרכם לברוח, כגון הנמלה והצב, לא שייך בהם איסור צידה, אבל אסור לקחתם בידים משום איסור מוקצה”. שבט הלוי (קובץ מבית לוי ח”ו עמ’ נ’ אות ח’, חי”ט עמ’ מ”ג אות ח’) – “צב ונמלה אף שבקלות אפשר לצודם, מ”מ אסור לצודם מדרבנן“. שבט הלוי (קובץ מבית לוי ח”ו עמ’ נ’ אות ח’, חי”ט עמ’ מ”ג אות ח’) – “צב ונמלה אף שבקלות אפשר לצודם, מ”מ אסור לצודם מדרבנן“. וכן אומרים בשם הגריש”א זצ”ל ע’ בארחות שבת פרק י”ד הע’ כ”א, וכן ע’ אשרי האיש או”ח ח”ב פרק כ”א אות ז’, בנתיבות ההלכה גליון ט’ עמ’ כ”ח “ברבינו ירוחם (נתיב יב חלק י) כתב שהצד חלזונות ותולעים יש בו משום צידה. ולכך רבינו חושש לזה, ומחמיר גם בנמלים וכדומה משום צידה. וכן הצד בעל חי שהילוכם איטי מאוד, כצב, אסור הדבר משום צידה, אך אסור רק מדרבנן. וטעם האיסור, משום שצידה היא שלילת חירותו של הבעל חי, וגם בבעלי חיים כאלו שייך שלילת חירותם ואסור מדרבנן”.
