Question:
On erev shabbos my wife makes some challahs from wheat flour and some from spelt flour (for those in the family on low gluten diets and some people also just like them better). Neither one has a shiur of challah on its own, but together they do. I see in siman 324 sif 2 it says a dough of wheat flour and a dough of spelt flour do combine to have a chiyuv challah, but then in siman 326 it seems to say it depends if we are makpid on the 2 doughs mixing. In general if my wife is making two separate types of challah then she doesnt want them to mix – so then does that mean they don’t combine to make a shiur challah? Or does it depend on the level of hakpada? For example, she is trying to keep them separate, but if they did mix then she would still make the challah and not throw them out, so maybe that is not called makpid?
thank you
Answer:
Hello,
The reason why your wife is making the two types is specifically because some of the people don’t want the wheat challos, and as you write she doesn’t want them to touch. I once heard that the level of “being makpid” on their touching is, if they do touch, would she remove the part that touched, or not? If she would, that shows that she is makpid on their touching, she wouldn’t take the loss effort and money, for it, but if she would remove that little part, it shows that she is makpid on it.
Best wishes
Sources:
שולחן ערוך יורה דעה סימן שכד סעיף ב “חמשת מיני תבואה מצטרפין, שאם אין בעיסה אלא חמשת רבעים מחמשתן, מצטרפין. בד”א, כשערבן קמח. אבל אם לש כל אחד לבדו, ואין בו כשיעור, ומדבקו למין אחר, אין מצטרפין אלא בזה הסדר: החטים אין מצטרפין אלא עם הכוסמין, וע”ש סימן שכו סעיף א “שתי עיסות שיש בשתיהן שיעור החייב בחלה, ואין באחת מהן כשיעור, ונגעו זו בזו ונשכו זו את זו, אם היו של שנים, אפילו הם ממין אחד, פטורים מן החלה, שסתם שנים מקפידים. ואם ידוע שאינם מקפידים על עירוב העיסות, הרי אלו מצטרפות. (ותלמידים הלומדים לפני רב, סתמא אינם מקפידים) (מרדכי פרק כל הבשר), היו שניהם של איש אחד, אם היו ממין אחד כפי מה שנתבאר בסימן שכ”ד, מצטרפין וחייבים בחלה. ואם משני מינים היו, אין מצטרפין, שסתם אחד אינו מקפיד. ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב, אפי’ היו מין אחד אין מצטרפות. ואם האחת פת קיבר והאחת פת נאה, אפילו הן של אדם אחד, מסתמא מקפיד ואינו מצטרף. הגה: וה”ה שתי עיסות שיש באחת כרכום ובשנית אין בה. וכל זה שאין שיעור בכל אחת, אבל אם יש בהן שיעור, מפריש מאחת על חבירתה אם הן של אדם אחד”.
