Question:
Hi,
May I ask if it’s mutar to say Hashem’s name when practicing reading, tefilah, or chazannut in general?
Thank you
Answer:
Hello,
According to the letter of the law, that we may say Hashem name, when we are davening, or praising[1] Hashem. (The exception to the rule is when saying brachos, since[2] it is meant to be said as a thanks when getting something specific from Hashem, and to say it when not applicable it is like ridiculing). that we may not say a bracha when it is not mandated). Nevertheless, the custom[3] is not to say Hashem’s name, rather “Hashem”, even when praising, because nowadays we unfortunately are not having the proper concentration (that He is my master, is and always will be see O:CH siman 5) when saying Hashem’s name. Therefore, we only say Hashem’s name when saying official tefillos, and when needed.
Regarding saying pesukim that have Hashem’s name, when it is in a learning setting then it is permitted[4], such as when practicing the kriya of the Torah, or when practicing reading and the whole pasuk will be read.
Regarding practicing chazanut, which is not being done for learning, nor as a praise to Hashem, rather to get the tune straight, then one should not say Hashem’s name. In fact, even when singing a whole posuk, as part of a concert[5] etc., Hashem’s name should not be said.
Best wishes
Sources:
[1] חיי אדם חלק א כלל ה סעיף כז “אבל בדרך תפלה ושבח כדמצינו בפיוטים, מותר להזכירם, דלא עדיף משמות הקדושים. וכן שמעתי מפי הגר”א שאמר הפיוטים כמו שנדפסו. אך בלק”ת מפורש להדיא לאיסור”. קיצור שולחן ערוך סימן ו סעיף ג “אסור להוציא שם – שמים לבטלה, … כי – אם בדרך שבח וברכה במה שהוא מחויב או בדרך לימוד”, משנה ברורה סימן ה ס”ק ג “אם אחד מספר חסדי ה’ שעשה לו ומתחלה מזכיר השם ורוצה לגמור דבריו מה שעשה לו ה’ אסור להפסיקו בדברים שמא מתוך כך לא יגמור דבריו ונמצא שהזכיר ש”ש בחנם”.
[2]ע’ שו”ת בצל החכמה חלק ד סימן נב אות ג’ וז”ל “ועיי’ ס’ חכמת שלמה להגמהרש”ק (או”ח סי’ רס”ו סעי’ ד’) שאם כי חולק על החיי”א במה שמתיר לברך במקום ספק אם ירצה, מודה הוא לו דבדרך שבח ושירה לא בדרך ברכה מותר להזכיר השם הרבה פעמים כמש”כ החיי”א בספרו נשמת אדם שהעתקתי והיינו טעמא דכל ברכה הוי תשלומין על הטובה שקבלנו ממנו ית”ש הן קבלת טובת עוה”ז ככל ברכות הנהנין והן טובת הנפש כברכות המצוות, ולכן אם הוי לבטלה הוי כמצחק שמחזיק טובה על הטובה שקיבל והוא באמת לא קיבל כלום, משא”כ כשאינו אומר ברוך אתה וכו’ בנוסח ברכה אלא דרך שיר ושבח שאינו דרך החזקת טובה מותר שכל מה שהוא משבח אמת הוא ע”ש באורך”.
[3] שו”ת בצל החכמה חלק ד סימן נב “אות ה “ואם אמנם מנהגנו שלא לנהוג בכל המבואר ואנחנו מדקדקים לא להזכיר אזכרה אפי’ דרך שבח והודי’ אם לא במקום שנתקן ונלענ”ד דהיינו טעמא דמבואר בשו”ע (או”ח סי’ ה’), יכוון בברכות פירוש המילות וכשיזכיר השם יכוון פירוש קריאתו ע”ש. ולאו דוקא בהזכרת השם בברכות אלא ה”ה בכל תפלה ותחינה ועיי’ חיי”א (כלל ה’ סי’ א’) שכ’ ויירא ויזדעזע אבריו בשעה שמזכיר השם וכו’ ועיי’ כף החיים (סי’ ה’ סק”א) וכבר האריכו בזה הרבה מכמה מאמרי הש”ס ומדרשי חז”ל. ולפי שלאו כל אדם זוכה להכין לבו לכך על כן דיינו בהזכרת השמות שחוייבנו להזכיר ושתקנו לנו קדמונינו בנוסח תחינות וכדומה נוסף על תפלות ומקראי קודש והבו דלא להוסיף עלה”.
[4] פמ”ג ס’ רט”ו א”א ס”ק ה’ “אבל כשלומד פסוקים בתלמוד ודורשן רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם”, מהרש”א ברכות דף ו. ד”ה שאפילו “שאפילו א’ שיושב ועוסק בתורה כו’ שנאמר בכל מקום אשר אזכיר וגו’. והכי מפרש לה לענין עוסק בתורה בכ”מ שאתן לך רשות להזכיר שמי דהיינו בדרך לימוד”, וכ”פ במשנה ברורה סימן רטו ס”ק יד “אבל גדול בשעה שלומד הברכות בגמרא אומר בלא הזכרת השם ורק כשלומד הפסוקים הנזכרים בתלמוד רשאי לאומרן כמו שהם כתובים עם הזכרת השם”. ו
אמנם י”א שאע”פ שמותר, אמנם נכון שלא לומרו, ע’ ערה”ש ס’ רט”ו סעי’ ב’ “וכן יאמר אלקינו וכן הדורשים ברבים ומזכירים פסוק שיש בו שמות לא יפרש השם אלא יאמר השם ואף שיש מתירין נכון להתרחק מזה וכן אנחנו נוהגים”, וכן בקריינא דאגרתא ח”א סי’ קל”ב אות ב’, וארחות רבנו ח”א עמ’ ר”מ אות כ’ “בענין הזכרת הק’ בגמרא ובזוהר יש מחלוקת וראוי לומר ‘השם’ ולא להזכיר השמות וכל שכן אם הוא רק חצי פסוק”.
[5] פסקי תשובות )אות י” ח( – “ולהזכיר שם שמים למשוררים ובעלי נגינה וכדו’ דרך נגינתם, יש לימנע ואפילו אם מזמרים פסוקים שלמים, כי הרבה פעמים מעיקר הדין אסור בהחלט כל שאינו מוציא שם שמים באימה ויראה אלא דרך שירה או שחוק בעלמא ואפילו מוציאו אגב פסוק שלם, והרי הם בכלל החרם והנידוי שאמרו חז”ל על המוציא שם שמים לבטלה, ורק בזמירות ופיוטים אשר נתקנו ע”י קדמונים ונאמרים בסעודות שבת ויו”ט ובשאר סעודות מצוה דרך כבוד ויראה נוהגים להזכיר שם שמים”.
