בדבר שאלתו שטיגן בצל בכלי בשרי אינו בן יומו ושוב הכניס המאכל הזה לחלב, מה דין המאכל.

תשובה: כתב הרמ”א יו”ד סי’ צ”ה סע’ ב’ וז”ל: אבל אם היה דבר חריף כגון שבשלו דברים חריפים בכלי של בשר אפילו אינו בן יומו או שדכו תבלין במדוך של בשר אם אכלו בחלב אוסר אפילו בדיעבד עכ”ל. ולכאורה זה ממש השאלה שלפננו. אלא שראיתי בפתחי תשובה שם ס”ק ד’ בשם המקום שמואל שדינו של הרמ”א הוא רק בנצלו אבל בבישול הוי ג’ נותני טעם ומותר אפילו בחלב ע”ש.

ובספר פתחי תשובה סי’ צ”ו ס”ק ד’ כתב בשם חכמי פראג במאכל של בצלים עם בשר שטמנו על שבת בקדרה של חלב שאינו בן יומו והתירו המאכל של בצלים הנ”ל משום דדרך העולם לבשל אותם הבצלים מע”ש קודם הטמנה להמתיקן וא”כ בטל חורפייהו, ובסוף הביא בשם הבית יעקב שיש לצרף דילמא הלכה דוקא קורט של חילתית ע”ש.

ואף שחכמי פראג דברו בענין שכבר בטלה חורפייהו, ובשאלתינו השאלה היתה בשעת הטגון הראשונה, נראה שמעשה שהיה כך היה, אבל בעצם יש ספק אף בטגון הראשון, שמא מיד בטלה חורפייהו. וגם בניד”ד שייכת הסברא של שמא דוקא קורט של חלתית, ועוד יש לצרף הסברא שלעיל שמא דוקא ב’ נותני טעם ולא שלש. ולכן למעשה יש להתיר התבשיל.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *