Question:
Hi,
I have what I think is an interesting question that I’ve been able to find zero information about. Based on my understanding: we say Emes in order to connect Shema with the next paragraph, and in order to reference the pasuk with those words. This makes sense in the context of saying Shema with the berachot.
However, if I davened mincha / maariv and I’m repeating Shema after Tzeis, what reason is there to say Emes? I am already doing the 248 words with the Kel Melech Neeman (unsure if relevant here but it’s part of my cheshbon) and I’m not saying the next paragraph- so Emes would be 249 words. In any event, I’m not connecting the Shema to anything so perhaps the only reason to say it would be to reference the pasuk.
Would it be better to not say Emes in this context, or to still say it?
Answer:
Hello,
Aside for attaching the word אמת, to the next bracha, there is another reason why we say the word אמת at the end of kriyas shema, because there is a posuk in Yirmiyahu 10-10 that says ” וה’ אלקים אמת”. Therefore, even if one already said, א-ל מלך נאמן, and is also not continuing, the next bracha, the word emes should still be said, and this is the minhag. As a side point the Bais Yosef writes, that chazal say to it that the same way Shemona Esrei has three brachos at it start and finish, so too kriyas shema has three names of Hashem at its beginning and end. At the beginning we say ד’ אלקינו ד’, and at the end we say “ד’ אלקיכם אמת”.
Best wishes
Sources:
ברכות י”ד. “א”ר אבהו א”ר יוחנן הלכה כר’ יהודה דאמר בין אלקיכם לאמת ויציב לא יפסיק א”ר אבהו א”ר יוחנן מאי טעמיה דרבי יהודה דכתיב (ירמיהו י’-י’) וה’ אלקים אמת”. וע”ש ברש”י וז”ל ” וה’ אלקים אמת. לכך אין מפסיקין בין אני ה’ אלקיכם לאמת. ומטעם זה אסור להפסיק בין המילים אמת ליציב (בשחרית) או אמונה (בערבית) בגלל פסוק זה. כ”פ בשו”ע ס’ ס”ו סע’ ה’.
וז”ל הב”י בס’ ס”א “וכן כתוב במדרש הנעלם (זהר חלש רות צה.) “פתח רבי יהודה ואמר רפאות תהי לשרך וכו’ (משלי ג ט) התורה היא רפואה לגוף ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא דאמר רבי נהוראי אמר רבי נחמיה בק”ש רמ”ח תיבות כמנין איבריו של אדם והקורא ק”ש כתקונה כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו ודא רפאות תהי לשרך. אדהכי מטא ההוא ינוקא לאי מאורחא ויתיב קמייהו שמע אילין מילין קם על רגלוי ואמר והלא בק”ש אין שם אלא רמ”ה תיבות אמר ליה רבי חייא תיב ברי יתיב אמר ליה ברי שמעת בהאי מידי אמר כך שמענא מאבא בק”ש יש רמ”ח תיבות חסר תלת למנין איבריו של אדם מאי תקנתיה תקיכו שיהא שליח ציבור חוזר ג’ תיבות ומאי נינהו ה’ אלהיכס אמת כדי להשלים רמ”ח תיבות על הקהל וכדי שלא יפסיק לאמת לא פחות ולא יותר משלש אדהכי אתא רבי יהודה בריה דרבי פנחס ויתיב אמר ליה במאי עסקיתו אמרו ליה במילי דק”ש הכי והכי אמר ההוא ינוקא אמר ודאי הכי אמר רבי יוחנן בן נורי ורבי יוסי בן דורמסקית משמיה דרבי עקיבא חסידים הראשונים תקנו קריאת שמע כנגד עשרת הדברות וכנגד מנין איבריו של אדם והא חסרו מהם שלש למנין איבריו של אדם תקנו שיהא שליח ציבור חוזר ומשלים אותם ומאי נינהו ה’ אלהיכם אמת. בתפלה תקנו שלשה ברכות ראשונות ושלשה ברכות אחרונות בקריאת שמע שלש שמות בראשונה ה’ אלהינו ה’ אחד שלשה שמות באחרונה ה’ אלהיכם אמת וכל האומר ק”ש כהאי גוונא בידוע שאינו נזוק כל אותו היום”.
