Question:
I once saw, but now cannot find the source, that if the baal maftir in shul is not laining the haftorah from a klaf, then it is good for each individual to lain the haftorah themselves. True? Source?
Answer:
Hello,
Yes, there is a source for this. There are three levels. According to the Shulchan Aruch(284-1), Levush, Chaya Adam 31-40, and Mishna Berura (O:CH 284-1) it is best to read the haftora from a klaf. If a shul doesn’t have such a klaf, then according to the Magen Avrohom and Taz it should at least be read from a whole printed nach, and if the shul doesn’t even have that then it may also be read from a chumash that has the haftora.
The Chasam Sofer (O:CH 68, brought in Minchas Yitchok 3-12) says that when the haftora is not read from a proper sefer, that one cannot be motzei another with his reading. He therefore suggests that this is the reason why this is done in certain communities.
Another idea is brought in Piskei Teshuvos from the Arizal, that each person should read the haftora himself, and hear the brachos from the person who got maftir. Therefore, if there isn’t a klaf, which is best, the congregation reads the haftora from their chumashim.
Best wishes
Sources:
משנה ברורה סימן רפד ס”ק א מפטירין – כתב הלבוש תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב ההפטרות כדין ספר כי היה נ”ל שאין יוצאין כלל בקריאת ההפטרה בחומשים הנדפסין כיון שאין נכתבין בכל הלכות הס”ת או מגילה והט”ז ומ”א יישבו המנהג וס”ל דאף שהוא ע”י דפוס וגם על הנייר ושלא בגלילה מותר לענין זה ומ”מ דעת המ”א דצריך לקרות ההפטרה מתוך נביא שלם הנדפס ולא מתוך הפטרה לבד הנדפסת בחומש וכן ג”כ דעת הא”ר ע”ש ומ”מ אם אין להם רק הפטרה הנדפסת בחומש יש לסמוך להקל שלא לבטל קריאת הפטרה אך לכתחלה בודאי ראוי ונכון שיהיה לכל צבור נביאים שנכתבין בקלף כדין שאז גם השמות נכתבים בקדושה משא”כ כשהוא על הנייר הנדפס [עיין בא”ר] וכן הנהיג הגר”א בקהלתו וכעת נתפשט זה בהרבה קהלות ישראל ואשרי חלקם:
מנחת יצחק (ח”ג סוף סי’ י”ב) – “אך באמת בכמה מקומות, גם בין חסידים ואנשי מעשה, הש”צ קורא ההפטורה בלחש, ורק הברכות אומר בקול רם, באופן דליכא אף א’ שישמע ההפטורה מהקורא, וצ”ע על סמכו בזה, אמנם שוב ראיתי בתשו’ חתם סופר (או”ח סי’ ס”ח), שלמד זכות על מנהג אותם המקומות שמשמיעים קולם בשעת אמירת ההפטורה, מטעם דס”ל דכל הקורא בספר שאינו מדוקדק, הו”ל כקורא על פה ממש, ועפי”ד הב”י (סי’ מ”ט), דטעם שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע”פ, הוא משום חסרות ויתרות וקריין וכתבין, וכמה מילי דמדרשי מתוך הכתב עיין שם, וכיון דקיי”ל דאין יכול להוציא את שאינו בקי, אלא בקורא מתוך הכתב, ולא בע”פ, נמצא מי שאינו בקי בלא”ה אינו יוצא, והבקי ע”כ יקרא בעצמו, ומה לנו אם קורא בלחש או בקול, דמי שאינו בקי אינו יוצא בלא”ה, וטוב יותר שלא לשנות מנהגם, שלא לבייש מי שאינו בקי בקריאת הנגינה, אעפ”י שהספר מנוקד לפניו, וסיים בזה”ל, והאמת כי מורי הגאון זצ”ל הנהיג בבה”כ שלו, שלא לומר ההפטורה עמו, כי הוא הי’ עולה למפטיר לעולם, ולא זכיתי לשאול את פיו הקדוש בכל מה שכתבתי, ומ”מ במה שכתבתי נלענ”ד די, שא”צ למסור נפשו על ככה, והנח להם מנהגם, באשר הוא מנהג כמעט בכל תפוצות גלילות האלו, ולא ישמעו בקל, וגדולה מזה מצינו לחז”ל שהניחו להם מנהגם יותר גרוע וכו’, מ”מ האמת כמו שכתבתי וכל כה”ג מוטב שיהי’ שוגגין, בשגם סברתי נ”ל נכונה עכ”ל, והנה הגם שלפי דברינו לעיל, יש לפלפל הרבה בדבריו, ומכ”ש שאין לתמוה על מורו הגאון זצ”ל, אבל יש לנו גברא רבה לסמוך עליו, בדבר המנהג שנתפשט בכמה מקומות גם אצל חסידים ואנשי מעשה, שכל הצבור קורין ההפטורה לעצמן, ואינם שומעים כלל לקריאת הש”צ”.
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן רפד סעיף ד “אף על פי שספר תורה החסר אפילו אות אחת אין קורין בו אבל בהפטרה אין צריך שיהא הנביא שמפטירים בו ספר שלם אלא די בפרשה שמפטירין בה (כדי שלא יקרא בעל פה דברים שבכתב) ואף אם גם פרשה זו אינו כתובה כמשפט כתיבת ספרי הנביאים בימי חכמי הגמרא דהיינו על הגויל או על הקלף של עור בהמה טהורה ועשוי בגלילה כספר תורה כמ”ש בי”ד סי’ רע”א אעפ”כ (היו) יכולים להפטיר בה (אף בימיהם) שההפטרה לא נתקנה כלל שיקראוה בספר כשר כמו שתיקנו בקריאת התורה לקרות בספר תורה כשר אלא שאסור לקרותה על פה ואף שבימיהם היה אסור לכתוב פרשיות פרשיות בפני עצמן כל שאינן ספר שלם בין שהן מן התורה בין שהן מנביאים וכתובים כמ”ש בי”ד סי’ רפ”ג אעפ”כ התירו לכתוב הפטרות משום עת לעשות לה’ הפרו תורתך שאין יכולת ביד כל צבור לקנות להם נביאים שלמים ויתבטלו מקריאת ההפטרה לגמרי. ואף שעכשיו שנתגלית מלאכת הדפוס והספרים בזול אעפ”כ מותר להדפיס או לכתוב ההפטרות בלבדן לפי שאף אם ידפיסו ספר נביא שלם על הנייר לא יהיה מותר לקרות בו אלא משום עת לעשות לה’ כיון שאינו על עור בהמה טהורה ואינו עשוי בגלילה ואף אם בהפטרה זו הנדפסת או הכתובה יש בה חסרון הרבה תיבות קורא החסרון בעל פה אם הוא בענין שאין איסור משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה (עיין סי’ קמ”ג):
פסקי תשובות אורח חיים סימן רפד אות ה’ “… עפ”י הקדמה זו בין נבין מנהג הקהילות אשר כשם שבכל שאר עניני השו”ע צידדו אחר הכרעת המג”א, כן בזה נהגו כדבריו שכלל לא היה תקנת חכמים על קריאת ההפטרות מתוך ספר הנכתב על קלף כספר תורה. וזה שאין מהדרין עכ”פ על ספר נביא שלם, הטעם כי “בכתבי האר”י ז”ל כתוב (פע”ח פי”ט) שאין די בשמיעת ההפטרות, אלא צריך (כל אחד) לקרות מתוך הספר, והברכות ישמע מהקורא” (לשון המג”א סק”ה), ולכן צידדו בזה כשיטת הט”ז שבספר שלם הנדפס בדפוס בלאו הכי אין בו משום פתרון, וכנ”ל, וגם מדינא עדיף שכל אחד קורא לעצמו, כי בזה שוב ליכא חשש ד’דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה”.
