Question:
I open the jar of coffee and without any intention, I smell the enjoyable fragrance of the coffee. I then make coffee to drink and make a shehakol. Do I need to make any beracha on the smelling of the coffee beans in a case in which I enjoy its smell and want to smell it? Is there a difference if I do not intend to smell it, even if it’s compelling to do so?
Answer:
Hello,
You would not make a bracha on what you smelled. The primary reason is because you did not mean[1] to smell the coffee, rather you meant to drink it, therefore the pleasure of the smell is considered secondary to the pleasure of drinking it, and you wouldn’t say a bracha on it. If one picked up the coffee with the intention of smelling it and enjoying its smell, there is controversy which bracha to say. Some poskim say to say “Hanosain reiach tov b’peiros”[2]. Others[3] say to say borei minei bsamim. took the coffee. While others[4] say that no bracha is made on it at all. The reasons are because there are poskim[5] who say that if this fruit is meant to be eaten, it does get a bracha for its smell. Additionally because (similar to smelling baked goods) some poskim don’t consider the smell of coffee to be a significant smell to make a bracha on it,.
Therefore, since there is controversy about all of this, it is better just not to smell it, and not to get into the issue of making or not to make a bracha on it.
Best wishes
Sources:
[1] שולחן ערוך אורח חיים סימן רטז סעיף ב “אם זה שיוצא ממנו הריח… ואם היה פרי ראוי לאכילה, מברך: הנותן ריח טוב בפירות. והני מילי כשנטלו להריח בו או לאכלו ולהריח בו, אבל אם נטלו לאכלו ולא נתכוון להריח בו, אף על פי שהוא מעלה ריח טוב אינו מברך”.
[2] מ”ב שם ס”ק ט”ז “כתבו האחרונים המריח בקאוו”י כתושה והיא חמה שריחה נודף ואדם נהנה מאותו ריח צריך לברך ברכת אשר נתן וכו'”, .
[3] וזאת הברכה (לוח ברכת הריח ערך קפה ודם בערות ומקורות ללוח אות קמ”ד בשם בעל אבן ישראל “שבזמה”ז, כיון שהקפא שעשוי מפולים קלויים, שאין להם הנאת אכילה, מברך במ”ב כדין ציפורן, מ”ב שם”.
[4] פסקי תשובות (אות ח’) – “וכתבו הפוסקים שכן יש לנהוג למעשה שלא לברך על ריח קפה ולא על פת חם, ובכלל זה גם שאר מיני מאפה ומיני תבשילים שריחם נודף, ואם כי בשעה”צ (שם) מסיק שאם נטלם במיוחד על מנת להריח מברך אם נודף ריח חזק וחשוב, מכל מקום נוהגים בזה לחשוש להפוסקים [ובצירוף החשש המובא במשנ”ב (סקנ”ה) לענין פת חמה ‘דאין זה ריח חשוב שיהא ראוי לברך עליו’, וא”כ גם לענין שאר מיני ריח מתבשילים ומיני מאפה וקפה כתוש אפשר שאין הריח חשוב וחזק כדי לברך עליו] שכל העומד לאכילה אין מברכים על ריחו אפילו נטלו במיוחד על מנת להריח (אך בודאי נכון לאדם לימנע מספק פלוגתא ולא לקרב המאכל או התבשיל והמאפה אל חוטמו ולהריח בו בכוונה כדי ליהנות מהריח, ומה שנכנס הריח אל חוטמו שלא במתכוין לדברי הכל פטור מברכה)”.
[5] תורת שבת (סי’ רצ”ז ס”ק ו’) – “כתב הט”ז שמותר לברך על הבשמים שמחזיקים בבית לצורך תבשיל אם לוקח אותם בידו להריח, ולע”ד אינו אמת דלפחות יש בו ספק ברכה, דבברכות דנ”ג נאמר בשמים של בה”כ ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו, והטעם כיון שתכלית עשייתן הוא שלא לריח אין מכרכין עליו, מבלי לחלק בין נוטלן בידו להריח או לא והאמורא צריך לפרש דבריו… לכן נלע”ד שאסור לברך עליהם במ”ש אם לא הזמינם לכך לעולם”. חזו”א (או”ח סי’ ל”ה ס”ק א’ – ס”ק ו’) “אלא ע”כ דכל שאינו מיוחד להריח לאו בשם הוא אף כשלוקחן להריח לחוד כיון דהוי באקראי ומבוארין דברי הגר”א ז”ל ס”ק ל”ו ל”ז”. אור לציון (ח”ב פרק מ”ו אות נ”ו, הע’ נ”ו) “על נענע יש לברך בורא עשבי בשמים, ואם קנאם לאכילה, אפילו נוטלם כעת להריח לא יברך עליהם כלל, ולכן ימנע מלהריח בהם כשקנאם לאכילה”.
